וִדּוּא אהבה/נפתלי צִפּוֹרִין/09.2011

וִדּוּא אהבה/נפתלי צִפּוֹרִין/09.2011 

לְרֶגַע הִיא יָשְׁבָה לָהּ עַל רגלי

וכף רַגְלָהּ חוֹרֶשֶׁת בקרקע,

האור שֶׁבָּקַע מֵעֵינֶיהָ הירוקות

חדר אַל מְצוּלוֹת תּוֹךְ תוכי,

אני כָּאן בִּשְׁבִילְךָ לָחַשְׁתִּי

הַיִיִ לִי תָּמִיד יָפֶה כְּמוֹ היום

כי יופייך  לִי הַיּוֹם הוּא חלום

אינך רוֹצָה לָדַעַת אֱמֶת  מחשבתי

את חָשָׁה וּמַרְגִּישָׁה אֶת חַיֵּי ואותי

בחושייך הַחַדִּים אֶת יוֹדַעַת אֶת אָהַבְתִּי

אִמְרִי לִי דָּבָר נְסִיכָה פרועת שיער

אני כְּבָר חָשַׁבְתִּי אֵת רֹב הַמְּחַשְּׁבוֹת

וְאת הָרֵי ניחנת בְּוִדּוּא אהבות

ואני כְּבָר צָחַקְתִּי וְגַם בָּכִיתִי רַבּוֹת

וְאֵין טַעַם עוֹד לְדָבֶּר ולומר

הזמן חוֹלֵף וּכְלוּם לֹא נִשְׁאַר

וְיוֹתֵר וְיוֹתֵר אוֹהַבֶךְ רַעֲיָיתִי,

עִם שתי רְגָלִים עַל הַקַּרְקַע

ועוד אוֹהֶבֶת אותי....

[כל הַזְּכֻיּוֹת שֶׁמּוֹרוֹת]