סל אהבה

היתה לי ציפור ששמרתי קרוב,
ציפור שלימדה אותי איך לאהוב.
אך הגיע הזמן, ואותה הציפור,
פתחה במעוף נמרץ אל האור.

פרשה זוג כנפיים והמריאה אל על,
ואני הסתכלתי ושכחתי בכלל
איך היינו ביחד, איך חלקנו קרבה,
וכל שנשאר לי - סל אהבה.

כך חלפו הזמנים, והסל שנשאר
נזל, וקמל, ונסדק, ונשבר.
ללא הקרבה שבה כה פרח,
הסל שנשאר רק המשיך וסרח.

ולמרות שניסיתי, לעולם לא אוכל,
לבדי לגדל אהבה, אך מזל,
ציפור בודדה שחיפשה לה מקום
עצרה ונחתה עלי ממרום.

חששתי אני, וגם היא נפחדה,
אך ביחד הצלחנו ליצור עוד קרבה
וכל שנותר לי לומר רק תודה
לאותה הציפור שזרעה אהבה.