כיבוד אב ואם

כיבוד אב ואם

מתוך קובץ 'אנשים מעצבנים'- יעל כרמי גבאי ©

הבן של השכנה התארס,      בשעה טובה.

הוא דתי.           את אמא שלו לא מעצבן,

אם היא אומרת לו להתחתן, הוא אומר 'כן'.

ומוסיף ליתר ביטחון       'אמן'.

בשעה שהיא ישנה, הוא בדממה,

הולך על קצות האצבעות,

לא להעיר את השמנה.

איזו נשמה...

קיבל חינוך הגון, הבן של השכנה,

מת על הארוסה החדשה

ומת רק 'באוהלה של תורה'.

וכל מי שרוצה למות בצורה אחרת,

סחתיין,

הוא לא  מתערב ולא מתעניין.

הבן של השכנה,  צדיק, איזה נשמה.

מכבד את ההורים.

כשהם , בעשר בלילה  (או אפילו בשעה תשע)

רדומים,               חבוקים              ונוחרים .

הוא נועל נעלי גומי, כמו ביום הכיפורים,

שינוחו,' עייפים המסכנים'.

הוא מחכה עוד שעתיים,

בלי אומר ובלי תזוזה, מול המזוזה...

אם לא יועיל בטח לא יזיק,

הוא אצבעותיו משלב  ומחזיק.

ובדיוק בחצות הליל,

כמו סינדרלה עם נעל הזכוכית,

הוא עוזב את הבית החם והמוגן,

עולה שתי קומות,'ראש הדלעת'

והוא מוכן ומזומן,

להפריע לשכנים,

אנחנו, למי שעוד לא הבין...

ובכן, נקישות מעצבנות נשמעות,

אני ולאקי הכלב, 'בכוננות ספיגה'

לא מציצים לעינית לראות מי בא,

מנחשים מי מאחורי הדלת...

יש מאחורי יש מצדדי  אחת ,שתיים, שלוש.

והנה הצדיק כבר כאן...

מבלה בחיקינו עד שעה שלוש,

יש חושך לא רואים בדיוק... אל תתפסו אותי במילה,

אולי    א  ר  ב   ע         ואני מגזימה...

ובכן, בגמרה לא כתוב כלום על כבוד השכנה,

והבן של השכנה, מאמיל'ה  ,צדיק,

עושה , כמעט , כל מה שכתוב בגמרא,

או בתורה , או האל יודע מה...

אצלנו, כשהוא בחיקינו, מחבק אותנו חיבוק דב

משתנים הכללים:

אין צורך לנעול נעליים 'של יום כיפורים',

ואין צורך לדבר בלחש,

ההורים שלו, ישנים חבוקים רק קומה אחת מתחת

וכאן בביתה של השכנה,

מותר הכללל למי שעוד לא הבין..

לגרש? לא נעים,

מחר יהיו מריבות עם השכנים.

לאמר מילה? – אסור,

הבן שלנו, שבא מן הצבא מצווה להשאיר פה נעול...

בבית של השכנים,

הליל כבר ירד,

כל חפץ נדם,

הפלאפון כיבה עצמו לדעת,

נאסף אל שנתו... עם אימו אביו ואחותו.

עלטה שם ,ואסור להפריע כמובן,

כיבוד אב ואם ,לפני כולם

לאקי הכלב כבר מזמן, מבין עניין,

מתכרבל למרגלותי

עוד צדיק, הגיע לבניין,

שוכב בלי להפליט הגה,

רוטן -' אין חדש תחת השמש',

אבל , לא מבזבז נביחות,

 על ילד פלא...

וככה כששם, אסור  -   אצלנו הכל מותר ורצוי.

הוא מחייג לארוסתו הטרייה,

התגעגע,

רק לפני חודש הכירו,

רק אתמול התארסו,

נו, רוצה להכיר עם מי הוא מתחתן, המסכן.

ומה יותר טוב לעשות אם לא  לחייג מהטלפון של השכן?

כשהוא איתנו, והוא כל כך לבד, געגועיו גוברים,

הוריו נמים,  בכל העולם ישנים,

והטלפון 'עומד דום'

מוכן לקראתו, בכל שעה שיבוא.

הוא מצחקק איתה, מזכיר לה את הרגש, ואת ליל אמש

קובע ליום המחר,                 לו- אף פעם לא מאוחר...

איזו אהבה שם בין הקווים,

ואיזה חשבון טלפון ישלם בעלי במזומנים...

מתגעגעים הארוסים, איזה חמודים.

נראה שכולם מאושרים, אפילו לאקי נוחר, מתוך שינה  מחייך

וכשאני בפיג'מה ,

הוא עובר לפינת המחשב רוצה לצרוב דיסק, אלא מה?

הוא יושב אצל המחשב,       מעצבן לו את המקשים,

תוקע את האינטרנט לשבוע ימים.

אחר כך הוא לביתו יורד ותוך דקה שוב עולה,

השיחה עם הארוסה,  הזריקה לו אדרנלין לנשמה,

הוא פותח וסוגר דלתות,

רכבת לילה דוהרת לי לתוך החלומות

הכיוון -  מערב,   בלי אם ובלי אב,

הם ישנים בקומה התחתונה...

מה אני אשמה?????

בכל תחנה הרכבת נעצרת,

ואני מתוך החלום ממלמלת 'דייי'  ,מה מה השעה?

ואז הבן הממושמע של השכנה, שואל את הבן שלי שבצבא,

-'מה אמא שלך ישנה?

אין לה דרך ארץ,

לא מקבלת אורחים בסבר פנים יפות? זה נורא...

הוא כועס, יוצא מן הדירה,

לא לפני שמבטיח

'אני אבוא מחר באותה השעה...'

הארוסה שלי מחכה...

גם אני,

עם  בעיטה אדירה, מבטיחה...

עכשיו כבר השינה  שלי הופכת נינוחה...

איזו הבטחה...

כל הזכויות שמורות ליעל כרמי גבאי ©

           לילה טוב ובייי