אח שלי ששר בחדר השני

אח שלי ששר בחדר השני

גשם

בפתחן של מדרגות נעות, מציב מיכל לו ארבע פינות. ממהר לחדר המכונות החתום בדלת סגורה שהינה נעולה ועליה בליטה. חושב על זיזים בצבעים בהם אוחזים ולופתים, מטפסים בכדי לשיר שירים נשכחים, ולא על ארצות אשר מעבר להרים, כי אם על בקבוק מים דמוי קריסטל, המונח על פני מדף, והטיפות חוצות, מחלחלות פנים, מגיחות חוץ, נעות, מתקשות וקופאות. כשמגבירים עוצמת הקירור לארבע וחמש, ואור המנורה המצויה בפנים המקפיא הולך ונחלש – נעים כדורי האדים השקופים על פני בדולח ועודם זעירים, כמות הכוכבים שמסר אברהם לאלוהים.

מלחמה וגופה

בכל ערב, יורד שלג במדרגות שהיו נעות, נכנס למטבח ועוטף בניילון נצמד, מנמיך בשלבים עשויים אבנים, רובים מתגלגלים. דורש את שלו השמור בשקית, להסתיר במרתפים מוגנים מפני דבורים ההופכים נחשים וזורמים בנחלים, הגופה היא ששטה על מים בצלילים נמוכים, אימא ואבא – מחפשים.

הפלסטינים – מפרישים כספים, בונים בניינים שיכילו ארגונים דרקוניים. בהפגנה הם לוחשים סיסמאות המרובות במילים, תובעים חילות ימיים, מצופים מצופים, וחמושים בקוצים – בי הם תוקעים. מחטים חודרות אל מבעד לעור, תרות אחר שברים שאינם זורמים בנהרות אדומים, ולא - מתים.

ואני רק צעקתי שהעם הוא צדק חברתי, וחזות של פלסטיני לא כרכתי סביב גופי ורכושי. האזנתי למילים שבוטאו בנשיפות חדות ומדויקות, ובחיילים שבדו מדים אפורים ננעצו המילים כמו באוויר המורכב שאריות של פחמן דו חמצני ומימי, וראיתי איך הנוזל הוא דו חיי.

לא ידוע

זחלים ניזונים בשתיקה מתפוח נפוח מלא בנוזלים. בוהים - מרכבה עמוסה, מלאה כלים נוצצים שאינם סכינים, והתחושה ששתיתי בלשכה, מים, אסלה ותקרה – הבית שלך, כמו הייתה נמוגה והופכת לכדי תכלית עליונה היא עגלת עוללים לבושים סרבלים, ושלושה נפילים להם ארגזים עליהם הם קוראים.

שלושה חושים

האצבעות נעשות כהות ורטובות. נמק, שהאמה תנשור ולא יהיה רופא-עור שיוכל לתפור. אשיט סירה (מטענה הוא נמק) על פני מים צלולים, ואלוהים ילחש ניחומים, מזמר תווים שהשמיעו ציפורים, יסמן בדיו עיגולים שחורים, ייזרה מלח על גבי זגוגית הפגמים. בתוצר המוצק של חומצה ובסיס, בנתרן הכלורי הדבוק לבשרו הסמוק, נוגס וחש בריחו ואין רואה ואין יודע כי הכול נאלמים.

משבר

ואני רק דגרתי על אבן שהייתה חלקה, סופר את כמות העלים על פני אדמה - משפשף ציפורניים בצד הגדה. והעופות חגו מעל, נסקו ונחתו כמו מטוסים בשדה תעופה, צייצו ולא הגו מילה, ולא מפאת תקלה במקום-חניה או חיסיון הוא חיסכון שהנהיג ראש הממשלה, משום שחשמל לא היה בנמצא.

ושדות החיטה מניבים יבולים כמו פרעושים הנחבאים בפרוות כלבים, העוטים בני ישובים. ציפורים באות ואוכלות, אני מביט ברצפה – חושב המרצה מאסר בגין רצח שביצע. אימא ואבא מופיעים בקצו של השביל – המומים, בלווית אנשים שאינם מוכרים. מחבקים, מנשקים, צועקים. מספרים שחשבו שמתי ותרו גופה הנישאת על ידי עלים, בנחלים השוטפים, קולחים ושוצפים.

ינקות

ילד אני, עומד ומביט, מזעיק אמה של האם, בעלטה ולא בדלת הכניסה, בן חמש היה. ואני רק עמדתי על טיבו של בקבוק, ופילוסופיה לא למדתי, שבזכות הטלת הספק אני קיים, ועוד לפני שמילים דוגמת אונטולוגיה ופנומנולוגיה היה להן פשר, וכל מכשיר פילוסופי שעמד לרשותי וזכותי, היה תבונתי-בינתי - מילים שאין להן הגדרה וצורה, והמחשבה טרם הפכה מגובשת ועודנה מופשטת, עץ של העץ שניטע בחצר וכל העצים שראיתי ביער ובבית ממול, ללא האות עין וצדי, לא הצליל הגרוני ועיצורים בלתי הגיוניים (מודעים) שבכל זאת שומעים. עמדתי על מרצפות שהיו רטובות ולקחתי מטלית נפקדת תאף, המרצפות היו מלוכלכות, וריחפתי, ובידיים שנותרו פנויות, הייתי סמרטוט.