השירים שאת כותבת

קורא את השירים שאת כתבת

מנסה להבין את המילים

ובסוף הולך לישון על מיטת קרשים

עם חלומות מרוסקים

את לא משנה אף פעם את המילים

רק הצללים חולפים על פני הקירות

בדרך אלי

בזמן שאני, שוכב על המיטה מנסה לחלום

את מכירה אותי

שנים אחורה

האבנים שהיו פעם מלוטשות

הפכו עכשיו לפירורים

את לקחת את השירים שלך

חתכת אותם באמצע

בבוקר השארת לי על השולחן

משפטים קטועים על רגשות נטושים

וכל בית בשירים שלך

הוא מחסן ישן

לשם אני חוזר

למצוא את עצמי מתחבא

וממשיך לקרוא את השירים שלך

מנסה להבין

איך מתחברות האותיות למילים

איך הן מתפשטות ומשאירות כתם על הנייר

על מיטה סדוקה

מתנדנד בין הבוקר ללילה

בעיוורון מוחלט

מחכה לשמוע את קולך

ואת לא משנה אף פעם מילים

רק מחליפה צבעים בפנים

אני תוהה

אם את בוחרת להתחבא או שאת רוצה שאגלה אותך