אדמה אנושית

ליטפתי מבט, משוסה הגיון,

גופה רך, בוסר.

גבעות החן, מרצדות שוויון,

שיפוליה רטטו אושר.

חילופי צבעים, ארבו לה ברוך...

ורוד הגיוני,

לא נראה בחיקה.

ירוק וצהוב טבלו בערמה,

חלבו יגוני, בשקיקה.

שקעתי רצוף, מיוסר בתוכה,

מעבד תחנוניה, מונשם.

קימורי נעוריה, זקפו נכוחה,

אדמה אנושית, אי שם.

חילוף משמרות, צבעו לה סיפור...

כתום ססגוני,

לא היה בשנתה.

יבשו חריצי מעוני בשתיקה,

כמהים לעדנת אונתה.

היתה כמשען, מסתגף בעתיה,

רופד חלליה בשיר.

עצמת ירכתיה, זקפו איכרים,

אביונה הפך עשיר.