את שאהבה נפשי

אֶת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי

עַל אדְווּת יָם אָנִי רוֹגָעת.

עַל נְשִׂיאִים אָנִי נוֹסֶקֶת.

בִּמְצוּלוֹת יָם אָנִי נָעָה באֵלֶם.

בַּחֲלוֹמִי יָדְךָ אוֹתִי מַשֶּׂגֶת,

וְאֶת נַפְשִׁי הִיא מעָרְסלת.

עַל סוּסִים אָנִי דוֹהרת,

וְנַפְשִׁי סוֹעֶרֶת.

לִצְלִילֵי רסִיטל כִּינוֹרְךָ,

אָנִי דּוֹמַעַת.

וְאֶל מָעֻזְּךָ אָנִי שׁוֹעֶטֶת.

אֶת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי,

מְצַיֶּרֶת בְּמִכְחוֹל רָחַב,

עַל בָּד לָבָן בְּמִסְגֶּרֶת זָהָב,

בִּצְבָעִים שֶׁל אָדום וכתוֹם,

יוֹם מִתְדַפֵּק בְּפִתְחוֹ שֶׁל לַיִל.

עַל אדְווּת יָם אָנִי רוֹגָעת.

בִּמְצוּלוֹת אַהֲבָתְךָ אָנִי שׁוֹקַעַת.

עַל פֶרֶץ הַלַּבָּה אָנִי מְגִיחָה,

וְאוֹסֶפֶת אֶל תּוֹכִי רְסִיסֵי אֵשׁ,

לְחַמֵּם בָּם אֶת לִבִּי.

רחלי ג.

7.11