מקלדת. מיני ולא במקצת.

וכשהיה בן עשר ולמד להקיש על מקשי מקלדת ללא עיניים, יושב היה בכיתת המחשבים. דף שקיבל מן המורים מונח היה על שולחן והוא כותב את שכתבו, מטביע אותיות בדיו שחורה, מכתים ליבו הספוג של דף ווירטואלי בְּכַדּוּר שירה. לוחץ – מדפיס. מדשדש אל מִדְפֶּסֶת וחוטף דף. “הורדוס התגנב אל כסא המלוכה כשועל, שלט כנמר, ומת ככלב" , עינו נעצמת – צבעים עולים לנגד עיניו – ירוק ותופס - “כך אמר אחד מבני דורו של המלך העריץ" – עינו נחתמת – כתום ולופת.

תמונות הופכות, מתערבבות לצלילים ומילים להם אינו מאפשר להתגשם. עומד בלב-ליבו של חדר שבחשכת העין ומוביל כיסא שקוף המוצף דגים קפואים. עולים מטה ויורדים במעלה רגל הפלסטיק, מפלסים ושוחים כנגד הזרם החם. שריקה של קני סוף הוא שורק וצפים, מציב כיסא – עולה, מאשים בנימה על אף שלא הגה מילה.

מוסיף לשבת על כיסא כחול ומרפד, מקליד מילים ששינן והעיניים – אין. נחשול של תלמידים עוטף וזועק - “שילמד", אומר - “לא רוצה". הוא, שנכנס לתוכנת ההקשה ולמד שעה שאלו שיחקו משחקים. הוא, שבכל ערב וערב יושב על גבי מיטתו בחדרו הריק ממחשבים, עוצם עין-עין ולא אחר קריאת משפטים. מניח ידיו – נחנק במחנה פליטים – יריותיו של צבא ההגנה מבקעות הרקיע, קורעות לשניים, כופלות ומכפילות כפליים.

היה מתחרה תחרויות של סקי מעל תהומות צחורים של הר האוורסט – מקיש במהירות שיא, מופיעה ומתגשמת המקלדת – במקומה ניצבת. שלג נאסף כמו עלים חומים של סתיו במגרפה של חורף, חוקי הפיזיקה מתעקמים – עיניים לא עיניים, כותב ולא יודע מה – מילים של מורות עצובות וגסויות צעקניות.

אימא מוסיפה להאמין לסיפור שסיפר על פסנתר, מניחה מגש עוגיות על רצפה. מזכירה לעצמה – עשרה שקלים להציב בקופסא הירוקה מהודו הרחוקה – לפני שפגשה בבעלה שלא היה אישה. “בסוף השנה, אם ירצה,” תמלמל לעצמה.

מתבוננת והוא אינו מודע. מצטערת שאינה מקלדת כי אזד היה משים לב - מרים מבטו הקר על אף היות עיניו עצומות לא עיניים, פורט כפי שפרטה בעלה האישה, והוא-הוא כשהיה תינוקה. מלטף שד של פטמה בעדנה, במרירות מעושה. קפה נשפך, זולג – מרסק שנותר מביתו של עובר. תולש הפטמה – זועקת – אימה, מכניס הורדרד העגול אל פיו ומדמיין – מקש הוא אוכל, הלבן שעל פני השחור משליך לרצפה – פח אינו מלא בתפוחים שנזרקו – ריק מתוכנו.

צועקת וחלב היה נפשך למרות אי-הריונה. פוקח עיניים, רואה – מקלדת אימו. לוקח וטובל בחזה. הופך על פיהו ותולשו כמו היה אגוז אגוז קוקוס מתנופף, מניח על שולחן מחשב. לוקח מגש – מוזג. עוגיות צונחות, עור הולך ונפרם – החוכמה מותרת.

היה חושף המתכת ממנה מורכבים בני האדם ולא מספר לנאסא. שולח ידו אל שדה ומרגיש איך שלו מתקשה. מורד המכנס ומגלה כי אינו לובש לבנים. עומד על כיסא שגרר ומתכנן לקפוץ – קופץ. החזה מתהפך והפין נהדף לאחור, מתקמט, לא מפסיק להזדקף, תופס החזה שנייה לפני שנוגע בשטח הדריכה ועיסת עוגיות – דביקה. מקרב אל הזין וטובל.

החלב האמהי נושף ומלטף, עוצם עיניים והנוזל החמוץ נושף מבסיסו של הזין ועד לכיפה, מכיל כיוון – דגדוג וגירוי סימולטני, לשון לבנה ומעביר על כיפה, מלקק, רועד וגונח בקול, לבן משתחל אל החריץ שבכיפה. מתרומם לרקיע שמעולם לא הגיע, עומד בעוצמה אדירה, אצבעות משחקות בשיער הערווה – שואבות האיבר היפה – פנימה וחוץ, מלקקות כל חלק – ממתק שאינו נגמר – גלידה ביום שמשי ומטרייה אדומה תקועה. גונח ושומט ראשו לאחור, חיוכו מסנוור ועיניו נוצצות, שפתיו נצמדות, נעות לאורכו תוך כדי מציצה, מכניסות אל פה לבן ומחככות, מכריחות מטען – נוזל לבן, לצאת החוצה אל אוויר העולם.

אימו שמתה מחייכת – פיה נפתח ונסגר, נחנקת צד אל צד נע. לא יודע מה עושה לאימו, מי ולמה פה של גבר, הוא שמרגיש וממשיך בכל הכוח. מספר לו, לגבר, בקולי קולות, צורח, איך כתב יום המילה "סקס" ונכנס לראשון ברשימה. תמונות של כבאים מכבים שריפות עם מה שיש לגבר, בפה, ראה, ולא הבין מה. צעק איך סיפר לאימא והיא הנהנה וחסמה – בכתה. איך רצה להראות לאחיו התאום ולא הסכים, צחק וקרא שמות של גנאי. הוא רק רצה לראות כבאים פעם נוספת, לא הבין למה גדלים מכנסיים והוא בכלל סמול. הוריד וראה, נשאר ללא מכנסים כי לא אהב אוהלים ולעולם לא הצליח להעמידם. עכשיו נעים, עונג אקסטזיוני לצלילי תמונות שאינן מסוגלות להתגשם.

מסתובב ללא מכנסיים ולא אכפת מה יגידו כולם. גם לבית הספר ילך עם חזה פעור והבולבול בפנים. יצחקו והוא יעצום עיניו, יעשה עצמו מקליד וחזה מתכתי נוסף יתגשם. יזנק כשיד אחד מחזיקה החזה שתפס במקומו וילפות. לא יבן רק חזה – יראה. יחזיק הבולבול יחד עם החזה שתפס וישפוך. החלם יזרם וייספג, יצווח מכאב ומעונג, מעונג וכאב. השרץ ילך ויגדל, הצורך לחלוב ירגיש וימשיך להקליד, חזה נוסף מתגשם והוא תופס, שופך וגדל כמו שמו מבורך.

מכיסאו יורד האלוהים להתערב, מה שהיה שלו ולא בזכות – גדול מכדי שיוכל להתמודד. יחווה בידו והילד ימות. גופה תישאר במקומה ואיבר המין הענקי, הפין שסרח, הבולבול שלא השכיל להפסיק ולגדול, הזין שלעולם לא זכה ויזכה למציצה אמיתית יימעך. כולם יביטו ולא יבינו על מה מהמומה. יתכווץ. אלוהים בלתי נראה יעמוד ויביט מן הצד, יבין, כשהוא כברואיו לא השכיל לתפוש כי דמיון – דמיונה של אם הוא. מתקמט. והוא, שהרג ילד מסכן לא ראוי להניח פסים שחרוים להם קרא – תפילין. התרסק. יחווה תנועה נוספת והילד הופלך למצליפו. ייכתש. אלוהים יירצח אז מכאב ומעונג והפין ששאף להשמיד יצלול אל ישבניו הנשגבים, ייקח חוכמה אלוהית ויבטל תפילין, חוקים ומצוות. מתנגש. אלוהים יתמסר – ינוע קצב פסים קדים ואחור. התנפץ. בגהנום יישמע ודמעותיו של מוצארט יכבו להבות. יתרוצץ. הילד בן העשר ימשיך לעשות את שתדמיין האם והמקלדת בבית הספר תיק-תאק. מתפוצץ. תיק-תאק, תיק-תאק.