הילד מעולם לא היה כאן

צועד בין החדרים

הם מבקשים להתחדש

שנים הקירות נראים אותו דבר

שנים הזמן לא נע

מנסה להמציא תפילה

והכלב נובח

והכלב נושך

מזיל ריר על הרצפה

צועק בלי חדווה

אין כאן גאווה

רק עילגות של תחושה

זיכרון עמום, שמבקש להיפתח

מנסה להיזכר בחיוך האחרון

הם אמרו שהוא היה

אמיתי, מוגן

נע על מסילות שלא מתנגשות

מנסה להיזכר

אבל במראה

זה אותו ילד

שניבא את הימים, את התחושה

החיוך לא היה ולא נברא

והשיר שהתנגן אז

מתנגן גם עכשיו

בין החדרים, נשמעים הצלילים

אותו ילד, שמביט במראה

ניבט מפוחד, מנסה לעשות שריר ונכנע

כבר אז הוא ידע איך זה יסתיים

למה, למה הוא המשיך

קולות מייללים

אנשים צורחים, נזלת ודם

צינורות וזריקות הרדמה

בדידות, אהבת נעורים שלא היתה

נע בין חדרים

מבקש למצוא צד

ביטחון, מילה אחת

תחושה קיומית, אינסופית

רוצה לצעוק בקול רם

רוצה שהם ישמעו

לא היה כאן חיוך, לא היתה כאן שלווה

מעולם לא היה כאן הילד ההוא