ידידות מופלאה/ יעל כרמי גבאי ©

ידידות מופלאה/  יעל כרמי גבאי ©

15.6.06

כשהתרוקנה  קופסת התרופות הישנה,

הוא הניח בתוכה ברוך ובעדנה

את חברתו היחידה.

שהלכה איתו לאורך כל הדרך.

הוא קיפל את הקצוות,

יישר את ההדורים,

שיהיה לה נוח

לקטנה,

שיהיה לה נעים,

שם בפנים.

והיא נאלמה,

הצטנפה אל תוכה,

לא אמרה מילה,

ואפילו חייכה.

מיד הסכימה

להצטמק, להידחק

אל תוך הקופסה הישנה.

מה לא עושים למען ידידים?

היא לא חשה נבוכה,

מורגלת הייתה להיות עם עצמה.

ומידי יום בשעת הדחק,

כשהבוס שאג,

כשהטלפונים הרימו קולם בצעקה,

ולקוחה נודניקית אחת

לא הייתה מרוצה.

הוא  נזכר בקופסה.

על פניו הוא צייר ציור של מבוכה,

והיה פורש לפינה.

שם פתח חרש את הקופסה,

נותן דרור

ל...

שתיקה...

היא הייתה שם נינוחה.

דקה ארוכה היה מתפעם,

מן השלווה שבה,

לוגם את צלילי הדומייה,

מקשיב לקול דממה דקה.

היא לא רטנה, לא כעסה,

לא הטרידה , לא לחצה,

מן הקופסה

אליו חייכה,

- אני כאן בשבילך.

ואז את הקופסה, היה סוגר בחופזה.

אל החדר שב וממהר.

ושם בין הצלצולים, השאגות והלקוחות

הוא ידע,

זו תחילתו של ידידות מופלאה.

כל הזכויות וקופסת התרופות שמורים ליעל כרמי גבאי ©