לָבֶנְדֶּר

לָבֶנְדֶּר

הַבַּיִת בּוֹ חָיְתָה אִמִּי

עַד יוֹם מוֹתָהּ

נִמְצָא מִחוּץ לַתְּחוּם.

אֲנִי נִכְנֶסֶת לְתוֹכוֹ

רַק בְּגוּפִי  עֵת נִשְׁמָתִי 

נוֹתֶרֶת, הֲמוּמָה,

מִחוּץ-לוֹ.

חַדְרָהּ הָאַפְלוּלִי נוֹתָר

כְּשֶׁהָיָה עַד שֶׁעָזְבָה:

שֶׁקֶט, נָקִי, זוֹהֵר

בְּאוֹר - יַלְדוּת

בַּאֲרוֹנָהּ- שְׂמָלוֹת-שַׁבָּת:

תּוֹלוֹת מְגֹהָצוֹת עַל

קוֹלָבִים מְרֻפָּדִים.

כְּחַיָּלוֹת לְעֵת  מִסְדָר

סְדוּרוֹת כָּל חֻלְצוֹתֶיהָ

הַנָּאוֹת עֲלֵי  מַדַּף

לָבָן.

יָדַי  נוֹגְעוֹת  בְּמַמָּשׁוּת

אֲשֶׁר נוֹתְרָה מֵעוֹלָמָהּ:

בּוֹחֶרֶת בֵּין שְׂרִידֶיהָ

בֵּין "לִזְרֹק" "לִמְסֹר"

וְ"אִי- אֶפְשָׁר".

בַּחֶדֶר שֶׁהָיָה כָּל עוֹלָמָהּ,

כָּל עוֹלָמִי, נוֹתַרְתִּי,

נוֹשֶׁמֶת נִיחוֹחוֹת לָבֶנְדֶּר,

גּוֹמַעַת אֶת

זִכְרָהּ.