קיטור מבעבע

ללכת שבי אחר הישרדותי

לדעת לקחת את שמתאים

להתקלח כי צריך

לישון כי בריא

ואני רציתי ללכת לכל מקום בו פורח האביב

ושם ירד גשם סגריר

הכול נעשה לאט לא בטוח

תמיד נשארתי האחרונה

לשוח      אוי לאותה יתמות שהרגשתי בתוכי

לו ידעה מזור לכאבים נושנים

הוקיע תוקיע את עצמה מלנוע לתוכה

כה שברירית      הידעת לגעת בפצעים

כואבים

איך היית רוצה להיות כשלא קיבלת את שרצית  

פרעת שטרות של דחייה מוסטת

ואת היית כמו צפע נעקץ

כי לא יכולת לספוג מערומייך

נשארת לבד כואבת מרירה

נוגעת בפצעים דהויים קונה לעצמך ממתקים

    עברת את מהפכי החברה שחשבה לרבע אותך

ואת היית שונה מורדת במוסכמות

שחוררו את כוס ישועתך   כסילות נבעה מחוסר מזל

שתעתע בי כל פעם שכבר ביקשתי 

תמיד היית האחרונה מלזכות

והגשם המשיך להטריד 

קר לך בפנים

בחוץ השלולית התמלאה במים

להיספג בכר הדמעות הרטובות

לך הייתה   למדת לסלוח לרגעים 

מכה על חטאים

שלא שלך

מחפשת שואלת

תשובות למקומות

נסתרים חבויים

עוטפת עצמך

באזמל חם רותח לך מבפנים

משתפכת בדרכים

מרורי ליבך

כסוללת רקטות מפזרת פצצות  

כעס רותח בכל פינות ישותי

מבעבעת בקומקום המעלה

קיטור בתוכי