שירים

נהר.

בואי אליי ילדה,
תני לי את ידך.
תחצי אותו,
את יכולה.

בצד שלי יהיה יפה,
יהיה קסום,
יהיה נפלא.
נתעורר כל בוקר אחד בתוך השנייה,
נאהב זה את זה,
נתמוגג מן השמיים
ונאמין.

אהיה שלך, והכל יהיה אפשרי.

~

לרגע אני רואה את עצמי חוצה אליו,
אוספת שיערי, 
עוטפת את עצמי בבדים,
מוכרת נשמתי, 
לוקחת לעצמי קצת שלווה שיקרית,
קצת סבלנות מזויפת 
וחולקת את שארית חיי איתו.
כאשת איש ולא כשלעצמי.

~

והנה המציאות מכה בי שוב,
הוא עומד שם,
קרוב אבל רחוק.
על ראשו כיסוי ולרגליו נהר.
נהר סוער, שוצף, קוצף,
שדורס וסוחף אחריו את כל הטבע.

האם כדאי לי כך לחצות?
להשאיר מאחוריי את עצמי ולהפוך שלו?

יהיה לי טוב איתו בזאת אין לי ספק,
אך עצמי לא אוכל להיות.

והוא?
גם אם ירצה לחצות,
לו לא אתן.
הוא יקר מכדי להיפגע,
הוא יקר מכדי לסכן.

~

ירד כבר הלילה
והכל נעשה חשוך.
עיניו מנצנצות 
ודפיקות ליבו נשמעות למרחקים.
הוא מחכה לי שם.. שאחצה.

ואני פה, מחכה שיוותר.


תגובות