חזרה ליצירות
סיפורים

חרדית חרדה

רחלי ג. | (12/01/2011 17:35) | 100 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
שקועה אני בחלומות, המיטה מתרוממת מעלה ומביאה אותי לעוף אל עולם שקט מתוק ואוהב.
 
יד קטנה מרימה את השמיכה שלי ומתחילה לטייל על גופי בלימוד אנטומי, עוברת על ביטני, עולה על שדיי המזדקרים ונחה עליהם , לשה אותם כבצק בידי האופה, מחליקה ויורדת מטה אל ביטני ואל מבושיי, ואני לא נעה ולא זעה, פן תשמע אימי את נאקותיי.
לא בכיתי, לא זעקתי ולא סבתי, רק ליבי דפק כמו בוכנת רכב בהתנעה.
 
לפנות בוקר הוא חזר לחדרו ולמיטתו.
אני כיסיתי ראשי בשמיכה ובכיתי חרש, בל תשמע אימי ותכעס עליי ותשתיק אותי בהאשמות עצמיות.
 
הבוקר התחיל כרגיל, הסבנו לשולחן כולנו , אימי,אבי, אחי ואני, שתקנו הוא הביט בעיניי ועיניו ירקו אש, רעד קל עבר בגופי, כל אבריי זעקו, אבל אני החרשתי, ישבתי כפופה ראשי נטוי כלפי מטה  והאוכל לא נכנס אל פי. קמתי מהשולחן אימי רצה אחריי, "מה קרה היום אין לך תאבון ?",עניתי בלחש
"לא כל כך ". לבשתי את התלבושת האחידה ורצתי ללימודים.
 
בלימודים לא הייתי מרוכזת, לא יכולתי ללמוד, ובמבחנים נכשלתי, אימי כעסה עליי והענישה אותי בעונש קשה, להעתיק את כל ספר תהילים בכתב ידי בתוך יום.
 
ליבי בכה חרש, אין מפלט, לו רק היה לי עם מי לשוחח , לו רק הייתה לי אוזן קשבת, כל לילה אני שוכבת במיטתי ממתינה לכף יד הקטנה המהלכת חופשי על בשרי ,והשם לא עוזר.
 
נפשי רוצה לברוח אך אנה אלך ואנה אבוא, אמא אולי שומעת ולא נכנסת לחדרי, שמא השמועה תתפשט בשכונה והכתם יוטל על כל המשפחה.
 
אני רוצה למות, גופי נעשה חידודים חידודים, ואני נחנקת.
יום אחד כשחזרתי מהלימודים שמעתי נשים מדברות בלחש ליד תחנת האוטובוס, אחת מספרת לשניה על תוכנית רדיו לילית שעוזרת לאנשים במצוקה, רשמתי מהר את הגל והשעה ורצתי הבייתה.
אולי השם שלח אותם לעזור לי , חשבתי, החבאתי הפתק בתוך קופסא בתוך ארון הבגדים שלי והלכתי לאכול.
 
בערב אמרתי לכולם שאני חשה ברע ורוצה לשכב לישון , אמא כמובן דאגה ואחי לא העז להכנס לחדרי באותו לילה.
לא נרדמתי עד חצות, השעה שבה התחילה התוכנית, כל המשפחה ישנה, ואני ערה ומחשבת צעדיי, בשקט, בשקט ניגשתי לטלפון וחייגתי את המספר שהצדיקה נתנה לשכנתה,קול גבר ענה לי, רעדתי בכל גופי אך לא וויתרתי, ביקשתי לדבר עם אשה ולהפתעתי נתנו לי, שחתי לה כל בעייתי, היא הקשיבה לי בשקט מופתי,וכל הזמן בליבי התפללתי לשם שזה יעזור ולא יהיה לשוא,היא רשמה והבטיחה לעזור, הדריכה אותי לאן לגשת ואמרה ששם כבר יטפלו בי.
הנחתי את האפרכסת ואנחת רווחה פרצה מגרוני,פתאום אימי עמדה בפתח חדרי ושאלה לשלומי, הרגעתי אותה ,ואמרתי שאני חשה טוב יותר.
אימי עזבה את החדר ואני פרצתי בבכי חרישי תחת השמיכה בלי ידו של אחי.
 
 
הסיפור נכתב על פי האזנה לרדיו לתוכנית כזו.אותה נערה כבת שבע עשרה עלתה לשידור אנונימית.
לא יכולתי לשכוח הסיפור והבאתי אותו לפניכם.
 
 
רחלי
כל הזכויות שמורות לחלי ג.  ©
האם המגזר החרדי מאפשר לנפגעות להתלונן ומה אנו עושים לעזור בעניין.

תגובות

חזרה ליצירות