בסוף כל יום

בסוף כל יום

מוצא את עצמי מול מסך ריק

ממלא שורות

כמו חייל במארב

יש פקודות למלא

יש מחשבות לשתק

לא יכול לדמיין יותר

את עצמי עומד במקום

בו אני אמור לעמוד

אין יותר תקווה

אין יותר אישה

היא נסעה רחוק מכאן

והמילים ממלאות את החסר

המחשבות עכשיו מאיימות על מה שקיים

נסעתי כל הדרך

והגעתי אל אותה נקודה

כל כך פשוט

כל כך עלוב

עד שנדמה שאי אפשר אחרת

אני בורח מהקצה

מביט למטה ורואה

איך עיר שלמה הופכת למחנה פליטים

אנשים מאושרים

אף פעם לא הבנתי

איך הם יכולים

אני זוכר אהבה גדולה

מישהי נשאה אותה

אחר כך היא לקחה אותה לעצמה

כל ערב מחדש

אני יושב מול מסך לבן

כותב שורות, כמו חורץ את הדין

לחיי מי שהייתי

לחיי מי שלעולם לא אהיה

האבל הוא אמיתי

עוד מעט אלבש שחורים

אניח פרחים

אלך לישון

לא חלמתי על הטוב

רק על הספק הקל

ועכשיו מול מסך לבן

המציאות מתגשמת