תלישות

שני אנשים יושבים על ספה

האור בחדר

יוצר צללים משולבים

אפשר לשמוע את השתיקה

אפשר לנחש, היכן היא מתחילה והיכן היא נגמרת

על המסך, מרצדים פנים לא מוכרות

איש מהם לא מנסה, לגלות מהיכן הן באו

מגע אחד, חולשה קטנה

תלישות של זמן

זעם כלוא, צער מוסתר

הנחמות הקטנות

התקווה האבודה

הזמן הוא שאול,

והם כאן לעכשיו, והם כאן לתמיד

היד מונחת על הפנים

הרגליים נוגעות

אך זה לא מסביר דבר

אפשר להתרפק

אפשר להתפרק

איך מילים שונות כל כך

קרובות אחת לשנייה

כמו בקווים מקבילים

ובזמן שהרחוב שקט

כמו לפני או אחרי הפצצה

תלוי מאיזה צד מסתכלים

הם יושבים שניהם

ומביטים בקירות

מביטים על עצמם

אהבה שלא התפוגגה

רק ספגה חבטות

בדרך מהמורות, מסע שלא נגמר

ועוד מעט הם יקומו וילכו למיטה

שם יתפרקו מנשקם, שם יכרתו ברית

נגד עולם שכשל, נגד אש שכבתה

וההתרפקות, והתפרקות

שניהם יגיחו משום מקום,היישר אל המרכז

וירקדו כמו שני רקדנים מנוסים

מתוך המגע, מתוך התשישות

הם יתעוררו בבוקר, לאור ראשון או אחרון

תלוי מאיזה צד מסתכלים

ואז הם יגלו את עצמם

כמו היו שם תמיד