קופידון

קופידון

"לבבות מוקפצים עם נגיעת ריבת שום" היא  דקלמה בקול מתוק כמו צלילי הפסנתר של קליידרמן שריחפו סביבנו . במגש שהושיטה נותרה צלוחית אחת עם זוג לבבות ברוטב זהוב  משופדים בקיסם.  מישהו דחף אותה מאחור והמגש  קיפץ לרגע ונתקע בי. סליחה, היא חייכה ואני שאלתי אם זה  מתוק  כי לא מצאתי משהו אחר להגיד והיא אמרה שזה  מתוק מלוח כזה,  ובעיניה רקדו כל תפוזי הפלסטיק הזוהרים מעצי הגן. לרגע נותרנו שם, היא אני והמגש, אי בודד  בים אנשים רוחש ושמי קיץ שחורים עם מיליון כוכבים. נלך על זה, אמרתי אבל יד שעירה ובשרנית הגיחה מתוך ההמון וחטפה את הצלוחית.  מצטערת היא חייכה  וחייכתי אליה וידעתי שזהו, והבטתי למעלה וחיפשתי את קופידון שכבר יעשה את זה עם החץ כמו שהוא יודע  . אני אביא עוד היא אמרה  ופנתה לדרכה  וזנב הסוס האדמוני  שלה קיפץ וריקד  כמו להבה על חולצתה השחורה עד שנבלעה בהמון.

פילסתי דרך אל הבר ובקשתי שיוסיפו קצת וודקה לשייק התות  בננה  שהיה מונח על הדלפק . הבטתי סביב אך לא ראיתי  זכר לזנב הסוס האדמוני או ללבבות המוקפצים עם נגיעת ריבת שום. לקראת סוף המשקה כשהאלכוהול כבר  התחיל לחמם מבפנים,  הודיעו ברמקול שכולם מוזמנים אל החופה ובואו לקבל את סיגל ולירון במחיאות כפיים. עם המשקה ביד, נסחפתי   עם כולם אל החופה שניצבה בפינת הגן. קריאות צהלה פרצו בקהל כשהכלה הופיעה בשמלת סאטן לבנה, פוסעת באטיות  בשביל המקושט בפרחים  אבל אני ראיתי דווקא אותה , האדמונית  עם הלבבות   המוקפצים  עומדת ליד אחד מעצי  תפוזי הפלסטיק, מגש בידה,  מביטה אל הכלה.

מיהרתי אליה ועל מגשה היו   רק גלילונים ירוקים מבריקים בשמן.  אין כבר לבבות שאלתי? "נגמרו" היא אמרה , עיניה מצועפות ומבטה נודד הרחק, אל עבר החופה, "זה עלה גפן בולגרי במילוי אורז וצנובר " פלטה והסיטה לעברי את המגש בלי להביט בי.

לא שאלתי אם הלבבות נגמרו או אולי ריבת השום אזלה, ורק ידי נותרה מיותמת תלויה מעל עלי  הגפן הבולגריים   שנראו כעומדים להתפקע   מכל האורז  וגרעיני הצנובר שמישהו   דחס לתוכם  בכל הכוח  ואולי התעצבן למה דווקא הוא צריך לעשות את העבודה המחורבנת הזאת ומה יש, כבר אין בארץ עלי גפן שהיה צריך להביא כל הדרך מבולגריה?

 החתן דרך על הכוס וצלילי דיסקו הרעידו את תפוזי הפלסטיק והגלילונים  הירוקים האלה  על הצלחת נראו דווקא טעימים אבל זה  כבר לא היה אותו דבר.

כל הזכויות שמורות לדוד סגל