פעם בשנה אנחנו אוהבים

את מסדרת את המיטה לקראת שינה

אני מביט מהמרפסת

על הילדים שרוקדים בלי צלילים בגינה

תמונות שכאלו, מיד מעלות זיכרונות

אני מנסה לחמוק מהן

כמו לוליין שבורח מהסכינים

אני לא אומר לך כלום

ימים שלמים אנחנו מעבירים בשתיקות

לעיתים המבט הזה

הוא כל מה שיש לנו,

כדי להוכיח לעצמנו

שאנחנו עדיין כאן

הרדיו דולק,

דיווחים ראשונים על נעדרים

אני כבר לא סופר

לילות בלי שינה

ימים ארוכים

אבל פעם בשנה אנחנו עוד אוהבים

מתחבקים חזק

אחר כך הולכים לישון

בבוקר קמים, אותו דבר

את מלטפת את פניי, כשאני ישן

הזיפים מתעמרים בך

את לא נלחמת בהם יותר

אני מתעורר ומוצא אותך, מביטה בי

בלי שאלות

רק עשן מסתלסל מהסיגריה שהדלקת

את מעבירה לי אותה ואומרת

תראה, פעם בשנה אנחנו עוד אוהבים

אני כבר לא סופר

את הימים האבודים

לכל מקום שניקח, תמיד נשאיר משהו לא גמור

עכשיו, את קוראת לי

ואני בא אל החדר

מביט בך, זוהרת מחדש

מחר בבוקר, כשכל התהילה תיגמר

שוב נחזור אל אותם כתמים

השתיקות המוכרות, הימים הארוכים

ואני אעלה זיכרונות בלי לומר לך מילה

פעם בשנה אנחנו עוד אוהבים

עד הפעם הבאה