השובב שבי

שמי עידן

עדיין אני ילד קטן

לעתים אני מרגיש נורא

כי אמא חושבת שאני ילד רע

אבל זו לא אשמתי מהרהר בליבי

זה השובב הקטן שמקנן בי

כשאמא מבקשת את החדר לארגן

אני באמת מתכוון להגיד לה כן

אך לא מספיק לומר לה מילה

והשובב שלי עונה לה בשלילה

אני יודע, אותה אני מעציב

ולליבה הטוב אני מכאיב

כי כל אמא רוצה

מהבן שלה להיות מרוצה

יום אחד החלטתי אותה להפתיע

ולפני שלבית היא תגיע

קטפתי פרחים מהגינה

ושמתי באגרטל היקר שמונח בפינה

כשאמא נכנסה לא הספיקה מילה לומר

והשובב שבי את האגרטל להכעיס שבר

אמא שתקה ובתוך תוכה כעסה

פניה אדומות למטבח נכנסה

דמעה זלגה, מאד נעצבתי

שוב לאמא הכאבתי ולא התכוונתי

פניתי לשובב הקטן שלי

וביקשתי ממנו שלא יגרום לי להיות שלילי

רוצה אני להיות ילד טוב

מספיק להכאיב, כך יפסיקו אותי לאהוב

ניגשתי לאמא סליחה לה אמרתי

לא התכוונתי הפתעה לך הכנתי

אמא אותי חיבקה ונישקה על הלחי

ואני משמחה פרצתי בבכי

רוצה אני שתהיי מרוצה