הר האושר

אמרו לי ישנו הר, אושר הוא שמו

נמצא הוא אי שם בניכר, שם בדרומו

מי אליו יטפס ויגיע לפסגה

מי שקצת יתאמץ באושר הנכסף ייגע

הדרך אליו סבוכה וישנן מהמורות

קשה היא לא קלה, ישנם גם בורות

אורכה של זו הדרך ארוכה היא ותלולה

לא בנמצא שם איש ולא נאמרת מילה

בבדידות עצובה אני מטפסת כדרך  חיי

מתאמצת, בוכה נשברת וממשיכה בשארית נשימותיי

ימים ולילות עוברת עד שמגיעה לפסגת ההר

לא רואה דבר מלבד זקן תימהוני הנראה קצת מוזר

ואני לו אומרת: היכן האושר המובטח?

שותק הוא ומביט בי במבט עיניים מבודח

נסערת וכועסת מישירה אליו דמעה

מדוע אמרו לי כאן האושר! מדוע זה הרע?

בידו הגרומה מלטף ברכות ממיסה את ראשי

מדבר הוא אט אט בקול כה חרישי

בתי אם הגעת עד לכאן לחפש את אושרך

כל חייך הם מסע אך כוחך בליבך ובמותנך

אל תרימי מעלה בגאון ייאושך

לא צריכה את דבר מלבד לאהוב את עצמך

פורצת בבכי תמרורים מרוקנת משא כבד

מצאתי כאן אושר את ליבי האובד

צריכה הייתי לטפס על הר גבוה בניכר

ושלאהוב את עצמי יאמר לי זאת איש זר