המשפט של גלי

 ואני בתמימות נער ילד קטן החלטתי להתעמת איתו

במהלך מסע הלוויה שנראה לי לא מוכר וקצת הזוי

עמד שם בצד והשגיח שהטקס יונהג כראוי

שלום מוות, אני בקולי הצעיר, האם גם אתה מוזמן?

חיוך שטני נסב על פניו ובקול שקט להחריד ענה: להזמנות שלי אין תוקף ואין זמן

ואני בשלי: כולם בוכים ולך אפילו אין דמעה? האם אתה איזה רוח רעה?

שקט... דממה... לרגע הוא לא ענה ואני תוהה האם הוא בכלל שמע?

שמע ילד אולי תסתלק אתה מפריע לי בעבודה

אתה לא צריך לבכות או לעודד את דודתך האבודה?

לא! עניתי בתוקף ודי נבהלתי מעצמי, מאין נבע האומץ בקולי?

מדוע אתה מכאיב לאנשים? מי בכלל נתן לך זכות לקחת סתם חיים?

ממשיך ושואל - מהיכן בכלל הגעת ולאן מכאן אתה הולך? ראה כולם בוכים

בבקשה מוות הסבר לי מה משמעות מעשייך

ראה על כמה אנשים משפיעים מעשה ידיך

לרגע קט הביט בי המוות בקורטוב כבוד וענה: ראה ילד זהו תפקידי בעולם

אין כאן מספיק מקום להכיל את כולם

ואני תפקידי לדלל את האנשים

הכי קל לי להתחיל עם אלה המיואשים

אט אט עובר לזקנים שגם כך הם מסכנים

לעיתים גם החשבון אצלי מתבלבל

וקורה שבבית מסוים אני יותר מאחד מקבל

ויש ועושה אני טעות ולוקח גם רוך ונעורים

את זה פחות אוהב, דורש מאמץ ומכניס להרהורים

ובכלל ילד מה אני לך מסביר דרכיי

קח רגלייך ועוף מפניי

הייתי רק בן שתים עשרה עת התעמתתי איתו

ולמרות ההסבר עדיין לא הבנתי את משמעותו."