זְכוּתֵךְ

וְאַף עַל פִּי שֶׁאַתְּ יָפָה,

מֵהַיָּפוֹת יוֹתֵר שֶׁעֵינִי רָאֲתָה,

לֹא אֶת גּוּפֵךְ בִּקַּשְׁתִּי,

אַף לֹא אֶת נִשְׁמָתֵךְ.

אֶת נַפְשִׁי שֶׁלִּי חִפַּשְׂתִּי,

זוֹ שֶׁכְּלוּאָה הָיְתָה בְּתוֹכֵךְ.

כִּי כְּשֶׁבָּךְ הִבַּטְתִּי,

אֶת עַצְמִי רָאִיתִי,

וְשָׁאַבְתִּי מֵעָצְמָתֵךְ,

וּכְתִינוֹק הַנִּפְלָט מֵרֶחֶם,

לְעַצְמִי חָזַרְתִּי דַּרְכֵּךְ.

וּבַיּוֹם בּוֹ הִסְתַּלַּקְתִּי,

וְדַלְתֵּךְ נִטְרְקָה אַחֲרַי,

הָיְתָה לִי בְּרוּרָה הַדֶּרֶךְ,

וְיָדַעְתִּי לְאָן אֵלֵךְ.