בדרך למעברה

באישון ליל בדרך למעברה

מגיעים הלומי לב בשיירה

מבגדד הם הגיעו על גבם שקי חלומות

ובליבם יש עדיין תהיות

נזרקים לאוהלים ומיטות סוכנות

בלי יד מכוונת שתרכך את המכות

לֶש שואל אבא את אמא מחדש

הַאדָ'ה הארץ זבת חלב ודבש

עֵייבּאומרת אמא ובליבה חוששת

בחיקה תינוקת, הברות מקשקשת

תראה, עוד נקבל דברים טובים

אנו כאן בינות אנשים אוהבים

הימים עוברים, כל עונות השנה

תלושים, רעב, לכלוך ואין רגע הנאה

די די טי, גזזת גם הקרנות

לא סרטי קולנוע, אלה שבראש נחרתות

בְּדַאלַאךּ האם לזה חיכינו?

כולם שואלים, לא הבינו

תינוקת ועוד אחת, כן רק בנות

החלטה- חייבים את החיים לשנות

לוקחים את החיים לידיים

בונים להם קן, לא הכל בידי שמיים

מגיעים לראשון זו המושבה

עם כל הטוב והרע שבה

אוכלים הרבה אורז בצָחִן

אבא הופך להיות ירקן ב דִכַּאן

אמא יוצאת לעבוד קצת בחקלאות

ואנו גדלות (6) בנות בהשתאות

כל אחת הפכה להיות מי שהיא היום

כל אחת נושאת עמה בלבה עוד חלום

יש משפחה, שמחה ולפעמים גם כאב

אך כולנו נושאות את מסע הורינו בלב

וזהו רק תחילת סיפור המשפחה

שעלו מעירק לארץ ברוכה

עם כל הקשיים, כשלונות הרע והטוב

את ההמשך פעם אחרת אכתוב

פירוש: לֶש – למה ,   עֵייבּ-בושה,   בְּדַאלַאךּ-כינוי חיבה,  בצָחִן-צלחת, דִכַּאן = חנות.