יעלה

יעלה בבוקר קמה ולבשה לה שמלה,
לבד הכינה כוס קפה ונעלה את נעלה.
היא ביקשה משאלה,
וזה הצליח בנס,
במדרגות פגשה בחור שרצה להכנס.
יעלה נתנה חיוך וגם כמעט צהלה,
היא חשבה שהיא מצאה בחור לקרוא לו בעלה.
היא התאמצה, הסתגלה,
אבל היה לה קשה,
אז היא חזרה לדירתה לשתות לבד את הקפה.

יעלה בצהריים מרגישה הקלה,
היא הולכת ברחוב, יפה כמו שועלה,
ומה זה מולה,
מטר שמונים או תשעים,
הוא אומר שבשנייה הוא התאהב לה בפנים.
יעלה ההמומה, בראשה לא עלה,
שאולי למרות הכל יש גם אחד בשבילה.
היא הוחמאה, תוגמלה,
וזה הרגיש לה מוגזם,
עזבה כי לא רצתה לשמוע עוד שקרים לעולם.

יעלה, בבוא הערב, עסוקה בשלה.
לא צוחקת, אבל אי אפשר לומר אומללה.
היא חזקה, היא גדולה,
היא חמה לכולם,
ולא נותנת לעצמה להשבר לעולם.
יעלה, בכל שנייה אני מוצא עוד מעלה.
רק בזכותה אני מצאתי לי תשובה לשאלה.
יש סיכוי לאהבה?
הפתרון לי ברור,
הרי בכל אישה אוהבת מסתתר גם לב שבור.