בנין בן שלוש קומות
ובו שש משפחות , שכונה קטנה של בניינים בלב כפר
"השיכון" שם שהפך לשם
גנאי בפי אנשי המושבה הישובים בבתיהם המרווחים והבנויים על חמישה דונם שהברון דה
רוטשילד בנדיבותו חילק למתיישבים שחלקם הגדול היו מייבשי ביצות ובהמשך הפכו לחקלאים
והיום דור הולך ונעלם
הרוב הגדול אנשי עסקים או לחילופין אנשי היי
טק היינו בגדי העבודה הפכו לחליפות יוקרה ממיטב המעצבים ואילו השטחים
החקלאים הפכו לגינות מעוצבות להפליא ואת המוצרים החקלאים מזמינים מהסופר ...
מלכתחילה את פינת
המחשב מיקמתי צמודה לחלונות הגדולים בסלון אפוא שפעם הייתה מרפסת וביטלנו אותה
בכדי שהסלון יהיה גדול יותר , יש גבול למה שאפשר להכניס בחמישים וארבע מטר אך
הקבלן בסביבות שנת 1965
היה בעד שוויון ,
שיכון או מושבה , מרפסת צריכה להיות ! ולא פחות חשוב אמבטיה שכלל לא משנה שתפסה את
מרבית חדר הרחצה וכדי להגיע לאסלה היה צריך ללכת לכיוונה במשקל מסויים אחרת אתה
תקוע בין האמבטיה לכיור
לכן האמבטיה הוצאה
וכבודה במקומה מונח (הפכה למשתלת חמד) ובמקומה הורכב מקלחון ואז היה אפילו אפשר
לעשות סיבוב שלם ללא סכנת הילכדות או שבר כלשהו
בעודני יושבת כהרגלי
צמודה למחשב ומביטה לסירוגין החוצה כשהנוף
כולל כמה בניינים וכמה עצים וברקע ציוץ צפורים וקריאת העורבים וחס וחלילה לא שוכחת את התרנגול של השכן מאחורי
הבית שמזמן איבד את השעון הטבעי שלו ודואג להעיר אותי בשעות הזויות לחלוטין .. אני
שומעת חריקות מוכרות , העגלה של האילם ובקול
חורק לא פחות מאיץ הוא בחמור שאני בכל פעם מחדש בטוחה שעוד שניה הוא שובק חיים.. את שמו של האילם איני מכירה והבנתי שגם רבים אחרים לא, לכן הודבק
לו הכינוי "האילם" .
ובאותה עגלה מקרטעת יש והוא מגיע לעבודות גינון או לחילופין לביצוע סוג של הובלות במקרים מעטים וזאת בתנאי שבעל הנכס המובל מוכן
לקחת את האחריות עליו בלבד..
הפעם התלוותה אליו
אשתו , אלמת כמותו , ישובה על ריצפת העגלה בשילוב רגלים וכבודו יושב על מושב העץ
ומתמרן בגבורה את דרכו בשביל הבית הצר היות ולא צלח לו פשוט עלה על הדשא קשר את
החמור לעץ נשא מבטו לקומה השניה לשכנה שדלתה מול דלתי וצעק סוג של קריאה בת הברה
אחת עעעעעעעעע השכנה לא ענתה זה הביט באשתו וזו יצאה לאחר מאמץ ממושבה בעגלה ועלתה
במדרגות שמעתי אותה דופקת בדלת השכנה ולאחר דו שיח לא מובן בעליל בינהן נפתחה הדלת
..
איבדתי עיניין
והתמקדתי במחשב הווה אומר "דרך המילים" שקועה לחלוטין בסיפורה של לידור
ותוך כדי מפנטזת על ארמון ונסיכים..
ואז בום!!
הגאון מבנימינה עמד
למטה עם ידיים מושטות והגאונה שלו מן המרפסת של השכנה זרקה לכיוונו טלוויזיה 32
אינץ' אלא שהוא פיספס אותה ובמשך מחצית השעה הבאה ניהלו ויכוח סוער בדציבלים הרבה
יותר גבוהים מהמערכת שהפעלתי בכדי שאוזניי עדיין ישרתו אותי..
ואז דממה , עלו שניהם
על העגלה הותירו את הטלוויזיה על השביל והלכו לדרכם...
