אחרי לכתך

ועכשיו אחרי לכתך

יורדת דמעה גדולה.

אני עדיין איתך

ואת כבר לא בסביבה.

מחנק בלב מגדיש את הסאה,

ישנה מציאות חדשה.

יש אור חזק בחוץ,

אך בראשי אפלה גדולה.

ליבי חווה מחנק, אני רצוץ,

דמעה מצטרפת לדמעה.

פסעתי איתך בין שבילים.

כבספר פתוח קראתי מחשבותיך.

ידעתי אותך גם ללא מילים.

כים כיסיתי את סלעייך.

יש אור חזק בחוץ

ובנפשי אפלה גדולה.

ליבי חנוק, אני רצוץ.

דמעה רודפת דמעה.

בראשית נקריתי על דרכך,

באופן לא צפוי.

למדנו יחד ,הפכנו לבוגרים

ופעמונים בשלל צבעים,  

היו חרישית מצלצלים.

הייתי שלך, הייתי שבוי.

לא חשתי בקרעים.

יש אור חזק בחוץ

אך בראשי סחרחורת.

ליבי חווה מחנק, אני רצוץ.

בגופי אוחזת צמרמורת.

לאחר הסתלקותך הפתאומית,

עם הסבת נשמתך למורה,

יש סוג של תחושה ריקנית.

יש חסר ,יש משיכת יתר.

הזמן נקטע על ידי שעון עצר.

יש אור חזק בחוץ

אך בראשי חשכה גדולה.

אך בלבי כאמור מחנק, אני רצוץ.

רק את זאת דעי,

שאם תרצי ותתרצי

ישוב זמננו לרוץ.