שׁוּב אוֹתָן הַתְּחוּשׁוֹת

עֵינַי עֲצוּמוֹת וּדְמוּתֵךְ נִגְלֵית לִי,

כֹּה יָפָה, לִפְנֵי שָׁנִים כֹּה רַבּוֹת.

אֵיךְ נִצְבַּט אָז הַלֵּב וְהִתְהַפְּכוּ הַמֵּעַיִם

וְנִמְשַׁכְתִּי וְעָרַגְתִּי וְדִמְיַנְתִּי וְאָהַבְתִּי

וְרָצִיתִי אִתָּךְ לִהְיוֹת.

עֵינַי פְּקוּחוֹת וְאַתְּ מוּלִי,

כֹּה יָפָה, כְּמוֹ חָלְפוּ אַךְ דַּקּוֹת.

וְשׁוּב אוֹתוֹ הַכְּאֵב בַּחֲזֵה

וְאוֹתָהּ הַצְּמַרְמֹרֶת שֶׁל אוֹתָהּ הַתְּשׁוּקָה,

כֵּן... שׁוּב עוֹלוֹת אוֹתָן הַתְּחוּשׁוֹת.