לוּ מַעַנְת שִׁירַיִךְ אֵלַי

לוּ מַעַנְת שִׁירַיִךְ אֵלַי, הַמְּשׁוֹרֶרֶת,

הָיוּ זַרְעֵי אַהֲבָתֵךְ נִשָׂאִים לְקַרְקַע פּוֹרָה,

כִּי אֵין כְּנֶפֶשׁ תְּאוֹמָה מְיֻסֶּרֶת

לָדַעַת נִצּוֹלַת פֻּרְעָנוּת אַהֲבָה.

הֵן מִלּוֹתַיִךְ,

הַמְּשׁוֹרֶרֶת,

כְּאֶבֶן-שׁוֹאֶבֶת

לְאֹזֶן קַשּׁוּבָה.

חוֹמוֹת בָּנִינוּ לָנוּ מָגֵן,

זָר לֹא יִכָּנֵּס בַּשַּׁעַר.

וְאֵיךְ נֵדַע, הַמְּשׁוֹרֶרֶת,

מִי יַבִּיט בָּנוּ בְּעַד הַצֹּהַר?

גַּם הַצּוֹפֶה מִבַּעַד לַצֹּהַר

חוֹמוֹת מָגֵן עָשָׂה,

וְגַם אִם הִתְדַּפֵּק עַל הַשַּׁעַר,

הִנֵּה חָמַק וְהָיָה כְּלֹא הָיָה.

וְאֵיךְ יִשַּׁקֵךְ מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ,

וְגַם הוּא גַּן נָעוּל?

גַּם אֶצְבְּעוֹתָיו,

הַמְּשׁוֹרֶרֶת,

כְּאֶצְבְּעוֹתַיִךְ,

מֹר עוֹבֵר עַל כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל!

הֲגַם שֶׁלֹּא מַעַנְת שִׁירַיִךְ אֵלַי, הַמְּשׁוֹרֶרֶת,

זַרְעֵי אַהֲבָתֵךְ מַכִּים שֹׁרֶשׁ בְּקַרְקַע פּוֹרָה,

וְיוֹדְעִים שׁוֹמְרֵי הַחוֹמוֹת, הַמְּשׁוֹרֶרֶת,

גַּם דּוֹדֵךְ חוֹלֶה אַהֲבָה.