שירים

רוּחַ

 

 

כּוֹבָעִים מְסֻכָּרִים מֵעַל נָשִׁים מְפֹאָרוֹת

שֶׁמְּבַקְּשׁוֹת רַק לֹא לִפְתֹּחַ

אֶת הַקֻּפְסָא הַמְּפֻרְסֶמֶת

וּלְשַׁחְרֵר לָעַד רוּחוֹת קָדִים:

 

בְּתוֹכָהּ סוֹבֶבֶת רוּחַ

שֶׁמִּשְׂתָּרֶכֶת לְמִקְצַב עוֹנוֹת גּוֹבֵר

דּוֹאָה כַּחֲרוּזִים יָפִים, רוֹקֶמֶת בֶּהָרִים שֶׁל מֶלַח

וּמְפִיחָה עַצְמָהּ בַּמִּכְתָּבִים שֶׁלֹּא הֵעַזְתָּ אָז לִקְרֹא.

 

זוֹ שֶׁזּוֹרָה הַמּוֹץ עִם זֶרַע,

אוֹתָהּ בִּקַּשְׁתִּי לְנַשֵּׁק אוֹתְךָ בְּשֶׁטֶף

אַחַת חַמָּה - קָרָה, רוֹקֶדֶת שִׁגָּעוֹן

וּמְבִינָה אוּלַי לַבֶּכִי שֶׁל גַּלְגְּלוֹת הַזְּמַן

 

רוּחַ שֶׁהוֹזֶה עַל מִסְתְּרֵי חַיֵּינוּ, שֶׁל צְלָלִים,

גּוֹמַעַת מֶרְחַקִּים וּמַרְעִידָה גַּגּוֹת שֶׁל פַּח.

אוֹתָהּ אַחַת שֶׁלֹּא תִּשְׂרֹד בְּשׁוֹךְ חַיֶּיךָ

אֲבָל תִּשָּׂא צְרוֹר שֶׁל קִינוֹת לְקִבְרֵיךָ   .

 

מַזְקִין, אַתָּה אוֹמֵר שֶׁזּוֹ רַק רוּחַ -

מַה לְּכוֹבָעִים מְסֻכָּרִים, לַקֻּפְסָאוֹת - נָשִׁים

לְלוּפְט גֵּשֶׁאפְטֵין שֶׁכָּזֶה בַּחֲמִשָּׁה בָּתִּים קְטַנִּים

כְּאִלּוּ, שְׁבַע יָמִים, רוּחַ שׁוּב אֵינָהּ מְקוֹר חַיִּים
 
-----------------------------------
יהודה וינר

 

 

 

תגובות