חזרה ליצירות
שירים

שלום אחרון לך חברת ילדותי

מרים מעטו | (25/08/2010 19:18) | 80 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
ברכת השלום אותה אמרה הדהדה בחללו של החדר.האם נשקה לה והאב הוסיף מעין בדיחה
לבבית לתפארת המליצה.
עיניה השחורות גלשו לעבר פניה של האם במין חיבה ניסתרת;היה זה מבט דו משמעי שרק לעיתים ניתן להבינו. שערותיה  גלשו על כתפיה ושמלתה השחורה הוסיפה לה את אותה מיסתוריות שרבים ניסו להבינה  לחדור לעולמה הפנימי העשיר אך לעולם לא הצליחו.
עיניה הגדולות החכמות עצובות היו כמעט תמיד.
באותו ערב גורלי היה בה חן וקסם מסוים.
משב האויר הקריר בישר לה מעין אות מעין סימן. היא חטפה תפוח עץ ונגסה בו ברעבתנות
ואולי מתוך מחשבה שלא תספיק לסיימו כאילו עתיד מישהו לקחתו ולנגוס בו.
החתול השחור אותו טיפחה וגידלה הביט בה בעיניו הירוקות המוזרות כמו מבקש:"אנא הישארי"
אך היה זה לשוא. היא לא הבינה.
לפתע קראו בשמה. היא הסתכלה בפעם האחרונה בפניה המאירות של אמה בפניו המבודחות
של אביה ויצאה מפתח ביתה בהרגשה כבדה.
עשן הסיגרים חדר לעיניה.
ישבה והאזינה למנגינות אותם ניגנו חברי הלהקה.
הוא ישב למולה באפטיות באדישות האופינית לו. ליבה התכווץ  בקרבה. לפתע  החוירה זו היתה מנגינתם....אותה מנגינה שכה אהבו שניהם.
הדמעות זלגו מעיניה התגלגלו על לחייה. הוא ישב והאזין ליבו לא יכל שאת.
עיניו האדימו ובד  בבד עם בכיה החל אף הוא לדמוע.
עיניהם נפגשו במבט חודר. כחיצים נגעו זה בזאת בנפשותיהם. היא לא  הבחינה במאום
היא רק האזינה והרגישה. הוא לפת את ידו בידה הסתכל לתוך עיניה.שתק....ידה היתה קרה....
 ואז התרחק.....
היא לא חשה כמה זמן ישבה ובהתה   סביבה כשלפתע ניגשה אליה חברתה והציעה:בואי עימנו.השעה היתה אחר חצות. עיניה רפרפו על פני החדר וכאשר חזרה למציאות פלטה:בואו!
הטנדר הצבאי חיכה להם מחוץ למועדון.
חברתה ישבה במושב האחורי ואילו היא ישבה בצד חברה הנוהג.
ישבה דוממת....החליקה בידה את שערותיה את שמלתה השחורה ושתקה.....
היתה מיסתורית מאוד
ריסיה המושפלים לא הביעו מאום.הרגישה כבחלום.
חברתה הוסיפה להג הנהג חייך אך היא שתקה.....
שפתיה היו אדומות כדם ושיניה הלבנות בהקו על רקע פניה היפות.
בלילה המכושף הזה הירח החויר והסתתר מתחת לשכבת עננים כבדה.גשם דק החל יורד
הוא ירד במין חד גוניות
קצבו היה עצוב.ידה הלבנה החליקה על ההגה. ליבה כאילו ביקש פורקן.  הנהג חברה הביט בה במן אהדה ורעבתנות ולפתע................לא! הכל השחיר לפתע כאילו שמלתה השחורה נפרשה
כשטיח על העולם. היא שכבה ללא תנועה מתחת לגלגלי המכונית הדוממת ואנחתה השקטה ביקשה את החיים. פיה הקפוץ מלמל:אמא
היא הועברה במהירות לבית החולים. הזמן זחל באותו קצב מוזר של  טפטוף הגשם הראשון.
ליבה  הרחום נמחץ מתחת לגלגלי המכונית
היא עצמה את עיניה השחורות לנצח........ 

תגובות

חזרה ליצירות