כַּפֶּסַע בֵּינִי וּבֵינֵךְ

כַּפֶּסַע בֵּינִי וּבֵינֵךְ

וְאֵין תְּהוׂם בֵּינֵינוּ,

הֵן קָרוׂב אֲנִי אֵל לִיבֵּךְ,

לֹא תַּצִּיעִי לִי חֵלֶק מִמֶּנּוּ?

כִּי כְּשָׁבוּי אֲנִי בְּיָדַיִךְ,

וְאַתְּ לִי כְּסוׂהֵר,

וְאַתְּ מְמַלְּאָהּ אֶת כֻּלִי,

וְאֵין לִי דָּבָר אַחֵר.

וְיָדַעְתְּ עַל כָּךְ בְּרֶמֶז,

וְכָתַבְתִּי לָךְ בְּשִׁיר,

וְהֵבַנְתְּ, אַף שֶׁלֹּא אָמַרְתִּי

דָּבָר בְּדִּיבּוּר יָשִׁיר.

וְאַתְּ תְּבַקְּשִׁי יְדִידוּת -

רוֹצָה שֶׁאֶהֱיֶה לָךְ חָבֵר.

טוֹב, אֶהֱיֶה יְדִידֵךְ,

אַךְ מְבַקֵּשׁ אֲנִי גַּם יוֹתֵר!

רוֹצֶה גַּם לִישׁוֹן אִיתָּךְ,

וְשֶׁתִּרְאִי בִּי אֲהוּבְךְ,

וּבְתֹּם לֵיל אַהֲבָה

לִהְיוֹת חֵלֶק מִמֵּךְ.

אַךְ אִם לֹא תִּקְרְאִינִי -

לֹא אֶכָּנֵס בְּדַלְתֵּךְ,

וְאֶסֹּב עַל עִקְּבוֹתַי,

וְאֶתְרַחֵק מִבֵּיתֵךְ.

וְשָׁמוּר מְקוֹמֵךְ בְּלִיבִּי,

אִם תֶּחְדְּלִי לְכַנוֹתי יְדִידֵךְ,

וְתִקְרְאִינִי "אֲהוּבִי".