ככה לא נפרדים מבחורה!!

פנים. בוקר. שלי נכנסת למשרד עצבנית... אין לה כוח לאף אחד...

אפרת

בוקר טוב

שלי ממשיכה בשלה... מניחה את התיק על המדף ומארגנת את השולחן שלה... אפרת לא מבינה למה היא לא עונה

אפרת

אמרתי בוקר טוב....

שלי

שמעתי, את לא צריכה לחזור על זה פעמיים.

אפרת

נשמע שמישהי ישנה הלילה על צד שמאל...

שלי

לא עניינך על איזה צד ישנתי הלילה. [הטלפון מצלצל] U & I שלום. לא, אני לא יכולה להכיר לך גבר בלונדיני עם קוביות בבטן. כי ככה! אז אמרנו. שלום! [מנתקת את הטלפון בעצבים]

אפרת

שלי...? הכל טוב...?

שלי

הכל נהדר, תודה על הדאגה. [הטלפון מצלצל] U& I שלום, מדברת שלי.

לקוחה

שלום, אני הבנתי שאתם סוכנות הכרויות...

שלי

יפה שהבנת.


לקוחה

כן... אני פשוט רווקה בת 40, מבינה?

שלי

אהא.

לקוחה

ותהיתי אולי תוכלו למצוא עבורי מישהו... ככה... את יודעת, בגילי.

שלי

תקשיבי חמודה, אם את רוצה מישהו בגילך את יכולה ללכת לבית אבות. יש שם אחלה גברים בשבילך.

לקוחה

אב...

שלי

שמחה שעזרתי. ביי! [מנתקת את הטלפון]

אפרת

היי, היי! תגידי מה עובר עליך? את התחרפנת??

שלי

אני מרגישה מצוין, תודה. בפעם השניה, אגב.

אפרת

לא את לא מרגישה מצוין. תראי איך את מדברת אל לקוחות, מה זה??

שלי

אני אדבר אליהם איך שבא לי. בסופו של דבר אני זו שקובעת מי ישב לידן עוד 20 שנה עם כרס של פועל בניין ויתקע נודים בלי הפסקה. או... מי יזרוק אותן. באסאמאס, למשל...



אפרת

קלטתי אותך... אז ככה הוא נפרד ממך? באסאמאס?

שלי

לא אמרתי דבר כזה...

אפרת

[לא קונה את זה] אהא... חשבתי שאריק בחור מקורי. אסאמאס זה כבר פאסה.

שלי

[מנסה להחזיק את הדמעות] הוא לא זרק אותי באסאמאס...

אפרת

צודקת. זו הייתה הודעת טקסט. ידעתי!

שלי

[נשברת] אני נתתי לו הכל... יכולתי לקטוף בשבילו את הירח... [בוכה] ככה לא מסכמים זוגיות של שנתיים...

אפרת נגשת אליה ומחבקת אותה מאחור...

אפרת

לפחות עכשיו גילית את הפרצוף האמיתי שלו...

שלי

לא... זה לא הוא, אפרת. אני אומרת לך, אני מכירה אותו... אריק לא כזה, הוא לא כזה, נו!

אפרת

לפעמים רק אחרי שאת נפרדת מבן אדם את מגלה מי הוא באמת. קחי, [מוזגת לה כוס מים] תשתי מים קרים. זה יעשה לך טוב.

שלי

תודה. [לוגמת מהמים]

אפרת

[מתיישבת מולה] הוא אפילו לא אמר לך למה? ככה סתם, שלח לך אסאמאס שזהו, הכל נגמר??

שלי

את יודעת אפרת? הסיבה בכלל לא מעניינת אותי. על השנתיים האלה אני אוכל להתגבר. יקח כמה זמן שיקח, בסופו של דבר אני אתגבר. מה שכואב לי זה לא למה, אלא איך. לא עושים דברים כאלה, פשוט לא עושים. ככה לא נפרדים מאנשים, ככה לא פותחים דף חדש בחיים. אם באמת היה אכפת לו ממני, הוא היה נגש אלי ואומר לי "שלי, אנחנו צריכים לדבר", ולא שולח לי הודעת טקסט מסכנה שכתוב בה "זה נגמר בנינו. ואל תתקשרי כי אני לא אענה לך." 

אפרת

את צודקת, אבל מצד שני... אולי זה היה קשה לו? תחשבי על זה, בטח היה לו נורא קשה לעשות את פנים מול פנים, אז הוא העדיף לעשות את זה באסאמאס, שהפרידה תהיה הרבה יותר קלה...

שלי

קשה – אז מתגברים. מתמודדים עם זה, אין ברירה. אבל יש דברים שפשוט לא עושים! אז נכון, בפרידה יש בדרך כלל הרבה מטען רגשי והרבה בכי והרבה כאב, אבל עוברים גם את זה. זה רק מוכיח שכל השנתיים האלה היו בשבילו עוד תקופה. זה מה שהשנתיים האלה שוות עבורו –אסאמאס קצר ופשוט. הוא העדיף להתחמק מכל הבלאגן ולעשות את זה כמה שיותר קצר וקולע, אבל למען האמת – זה רק הופך את זה להרבה יותר קשה. אולי אני מדברת עכשיו ממקום של כאב, אבל אני חושבת שלאף אחת לא מגיע שיעשו לה את זה. אנחנו גרנו ביחד, אכלנו מאותה צלחת, חלקנו את אותה מיטה, את אותה קורת גג... היו בנינו הרבה יותר מעשר מילים! ככה לא נפרדים מבחורה!!!

אפרת