אֲנִי הַפֶּלֶג

אֲנִי הַפֶּלֶג וּמֵימִי הַזַּךְ

מִמַּעְיָן אַהֲבָה נוֹבֵעַ

וְאֵתְמַמֶשׁ בִּתְשׁוּקָתִי

עֵת יִּלְגֶּמֶנִי פֶּרַח.

הִנָךְ הַפֶּרַח לְמוּדַת הַסֵּבֶל

וְאֵלַיִךְ תּוּגַת זְרִימַתִּי,

כִּי בְּיָדַי אֶת נַפְשֵׁךְ לְהַשְׁקִיט,

לוּ אַךְ לָגַמְתְּ מִמֵּימִי.

כִּי אִם הָיִית לִי לְאוֹהֶבֶת -

הֲפַכְתִּיךְ לִי לְמַלְכָּה,

וְצָרַרְתִּי נַפְשִׁי עִם גּוּפִי,

לָךְ לְתִּתַם מַתָּנָה.

כֹּה קָרוֹב אֲנִי אֵלַיִךְ

וְאֶל יָפְיֵךְ מַעְיָנִי יִשְׁתּוֹקַק.

הֵן זוֹרֵם אֲנִי לְרַגְלַיִךְ,

אַךְ אַתְּ תְּקוּעָה, צוֹפָה לַמֶּרְחָק.

וְאֵין בִּי עֶלְבּוֹן, גַּם לֹא כַּעַס

שֶׁאַתְּ עַל תְּשׁוּרָתִי מְוַתֶּרֶת.

דֹּם אֲשַׁנֶּה נְתִיב זְרִמָתִּי

לְהַרְווֹת צִמְאוֹן פֶּרַח אַחֶרֶת.

וְאַתְּ, הַפֶּרַח הַיָּפֶה,

אַתְּ לְבַדֵּךְ נוֹתֶרֶת,

וַחֲבָל, בְּעֶרְגָּתֵךְ לְאַהֲבָה רְחוֹקָה