פרידה, היפרדות, הפרדה, שלום, סיום, עד הלום.

עכשיו סיימתי לקרוא ספר של מיה לוי ירון. בהוצאת הספריה החדשה. "מה שאין לי". מאד מעניין. נשים ותחושותיהן.

אני עצמי סופר שקוף. כמעט סופר. חולה נפש ואדם כאחד.

אכלתי את כל השוקולד שקיבלתי מגלי ומכולם.

היום היה ביקור של הדודה מירושלים, רוזנה, אני בקרוב עובר דירה.

פעם הייתי בסדר. הייתי שייך. כמה טוב זה היה. כל כך נעים.

אז מה שלומכם? כולכם. אתם. רוצים להיות קהל? אני מחפש לעצמי קבוצה לנאום בפניה נאומים חוצבי הרים וגבעות, לטייל איתה בשבילי הנפש והשמחה. לנווט דרך בבטחה.

והנה שיר:

אני הסופר הקטן

מחפש קהל עשוי בשר ודם

אבנים יפות בצד הדרך

צהובות ואדומות

וערבים אופים פיתות

עגולות

וצבי נמלט מפני נמר

וגם אני

על נפשי שומר

מפני הרעם הסוער

מפני החושך הירוק

אל בין דפים רכים

אל בין שורות שחורות

סופר עלוב ובישן

כמו עלה על גבעול

כמו ענף מחוספס

מנסה את כוחי בסיפור

ובשיר

ואוהב ונושם

זה אני.

ובכן?

אז זהו, אני עוזב את האתר. ככה, פתאום. יוצא לנדוד ולבקש חיים ברחבי עולם הייסורים. בהצלחה, אנשים, שמרו על יופיכם. אהבתי להכירכם. ספיה דיו הנס.