שירי בדמותך

מוכה צימאון אגמע תמונתך.

עוד בטרם נפגשנו נכבשתי,

עת חבלי משיכה נשלחו מיופייך –

עקצוצים ענוגים, מגרים בי הרטט –

ברשת זהב לי ארבת הציידת,

וכציפור מפרפרת נתפסתי.

ומענה לך אתן בשירים,

רקומים כמלאכת מחשבת,

לארוג שתי וערב  מילים כחוטים –

ענוגים כקטיפה, כמשי רכים –

אפרוש שירי מעליך, ואת

דג זהב לכודה במכמורת.

מילותיי בדמותך ארוגות.

גם שירי, גם יופייך כצמד –

בסערת יצרים הלומי תאוות –

כדגים ברקיע, כציפורים במצולות –

עם גופי בגופך כחתן וכלה

נתעלס לעשות לנו ילד.