יצירות אחרונות
ים בי רוצה למרוד (0 תגובות)
אסנת אלון /שירים -29/04/2024 03:56
יָמִים שֶׁל אֲפֵלָה (0 תגובות)
שמואל כהן /שירים -29/04/2024 03:54
הרובוטים ואני – העתיד בעיני ההומור (0 תגובות)
ארווין קליין /סיפורים -29/04/2024 00:55
בא לי בלון (0 תגובות)
אילה בכור /שירים -28/04/2024 21:40
כי אתה רודה בנו (2 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -28/04/2024 14:39
אוֹהֲבִים אוֹתָךְ / 1 / (3 תגובות)
רבקה ירון /שירים -28/04/2024 13:46
אין פרפרים מתים (1 תגובות)
תומר קליין /שירים -28/04/2024 09:39
שירים
יום הגאווהיום הגאווה בלב האנושות היה שוכן ארון, ובתוכו הוסתר סוד, שתוכנו היה עוון, דלתותיו היו נעולות עם מנעול של שתיקה, להעיף מבט בתוכו, היה חרפה ובושה. בחלל הפנימי שרדה אוכלוסייה שלמה, שנדחקה מהחברה עקב סטייתה, שמה של הקבוצה, הומואים, ולסביות, את הלעג של החברה, סחבו אתם כאות. העולם נע קדימה, נפרצו דלתות הארון, לאוכלוסייה הנ"ל התגשם החלום, הם פרצו ממסתורם כאש ולהבה, התקבלו בחברה בחום ובאהבה. אולם הקבוצה הזאת, הפכה את העובדות, אנחנו התרסקנו, והם נהיו הרוב, אהבה נורמאלית, מוסג כמאט אבוד, נהינו דור ישן, והם דורשים כבוד. גבר ואישה שקשורים באהבה, לא מתגרים בשונים עם יום הגאווה. אתם החריגים, עם כול הכבוד, אנחנו חיים לפי לטבע, ומייצגים את הרוב. מה המגמה ומטרה ליום גאווה , בעיר בירתנו כול שנה ושנה, בעיר הקדושה, לחילונים,ודתיים, גם לנוצרים וגם לערבים. אנשי הארון, תנו לי תשובה הולמת, סיבת להתגרות ממש מסקרנת, למה להפגין מחלה או סטייה, אין בזה כבוד, ואין לזה סיבה. תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |