כִּי אַתְּ יָפָה

צִפּוֹרִים פִּירְצוּ אֶת הַיּוֹם בְּשִׁירַת סִימְפוֹנְיָה שֶׁל בֹּקֶר נִפְלָא,

הַשֶּׁמֶשׁ הֶחְדִּירָה עָצְמָה לַתְּרִיסִים וּבַבַּיִת הִלָּה מְסַנְוֶרֶת,

רֵיחַ טָרִי שֶׁל גֶּשֶׁם לֵיל אֶמֶשׁ פִּזֵּר הַבְטָחוֹת לְיוֹם טוֹב,

וְגַם הַקָּפֶה שֶׁל הַבֹּקֶר מִשּׁוּם מַה נִטְעַם בִּמְתִיקוּת מְשַׁכֶּרֶת.

אַתְּ יָפָה, כֹּל כָּךְ יָפָה שֶׁזֶּה מֵבִיא צְמַרְמֹרֶת,

דַּרְכֵּךְ אֲנִי רוֹאֶה הַכֹּל יוֹתֵר יָפֶה,

גַּם עֲרֵמַת הַדֹּמֶן זוֹהֶרֶת,

לוּ הָיִיתִי בִּשְׁבִילֵךְ מַה שֶׁאַתְּ בִּשְׁבִילִי,

אַתְּ אוּלַי הָיִית מַרְגִּישָׁה אַחֶרֶת.

הָאִישׁ עִם הַכֶּלֶב שֶׁמְּחַרְבֵּן בָּרְחוֹב הִתְחַיֵּךְ לִי בְּבֹקֶר טוֹב,

עֲלֵי הַיַּסְמִין הִתְנָצֵצוּ מִטַּל חֲגִיגָה יְרֻקָּה מְסַנְוֶרֶת,

עוֹבְדֵי הַנִּקָּיוֹן יְפַנּוּ אֶת הָרֶפֶשׁ, הַכֹּל יִהְיֶה טָהוֹר וְצַח,

וַאֲנִי מֻקְסָם עַד מַחֲנָק בַּגָּרוֹן וְהוֹלֶמֶת בִּי תְּחוּשָׁה מְסַחְרֶרֶת.

כִּי אַתְּ יָפָה, כֹּל כָּךְ יָפָה, נִזְכַּר בָּךְ גְּדוּשׁ צְמַרְמֹרֶת,

דַּרְכֵּךְ אֲנִי רוֹאֶה הַכֹּל יוֹתֵר יָפֶה,

גַּם הַדְּחִיָּה פָּחוֹת כּוֹאֶבֶת,

וְאִלּוּ הֵנַחְתָּ לִי לַעֲשׂוֹת לָךְ מַה שֶׁעָשִׂית לִי,

אַתְּ הָיִית סוֹף סוֹף מְשֻׁחְרֶרֶת.