שירים

נפש צייר

 
ממיר עט במכחול ובצבע.
במו אצבעות פורש עמק,
מתווה הר,
טובל כחול בארגמן.
 
ונפשי מרקדת, מחלחלת אל בד,
דואה וצוללת, תועה בין שבילים;
נעצרת לפוש על אדמה צהובה.
 
לדמום עימה.
לספוג הכל לאט.
להירגע.
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות למשה טרופה ©  
 
צייר -  הסטודיו לרישום ולציור של  חיה בן צדוק.
 
 
 

תגובות