שירת תימן-פזמון

 עת רוח קדים נשב במדבר ,

ועטית צעיף על מחלפותייך

נערה צעירה פוסעת אלי המחר,

בדרך לשאוב מים עם עדרייך.

וכבלים של מסורת ודת

ריקדו לך בין הצמידים והעדיים,

ואת רצית,יפית ופרצת

ומנגינות לווך ונצרוך הלחנים.

פזמון:

וגדלת על סיפורי מרעה הכבשים

וקולות רכים של פכפוך המעיין,

ודהרת בנתיבך בנאת-הצלילים,

וזכרת לעד את שירת תימן.

ואש פיעמה בך וחרכה את הכל,

עת  רוח שרב נשב בכתפייך,

וידעת כי העולם רחב וגדול,

ולעד תתנגן בך שירת שורשייך.

פזמון: וגדלת על סיפורי מרעה הכבשים...

לך עגילי אוהלי השבט,

ויפי תלתלים עדויים כענבר,

לך היום כל יפעת העדר

בין אבני ריחיים סבתך טחנה החיטה

ואצלך רק צוחקות  אלה הידיים

בהזכרך בדרכה הארוכה ,הקשה,

מפעמים בך שלל פעמוני נרותייך.

פזמון:וגדלת על סיפורי מרעה הכבשים...

עת לשה אימך שם בצק בבקתה,

קוששה לעת ערב זרדים

נפשך חולמת אותה בשעתה.

ושוזרת לה כתרים בשירים