פתלתלות במסע

המסע

מכשיר  הטלפון שלו השמיע לפתע את השיר " האורות של פיראוס מזכירים את חיפה"

ירון חייך לעצמו, הוא הביט לעבר בקבוק האוזו שהיה מונך על המחשב ליד הנהג ולציידו היו מונחות שתי כוסות עם משקה עד למחצית, ירון אחז בכוס משקה נוספת מלאה ואז הרים אותה כלפי מעלה, ממשיך להביט אל הכיסא שלציידו  אמר לחיינו וגמע באחת את המשקה שצרב את גרונו וחדר לגופו מרגיש חום גדול מתפשט בכל אבריו , הוא הפנה מבטו מביט אל האורות המשתקפים אליו מראש ההר שהיה מולו.

השעה הייתה שעת לילה מאוחרת או נכון יותר שעת בוקר מוקדמת מאד, אבל לא נראה שהדבר השפיע על שלושת הגברים, שהיו ישובים בג'יפ פתוח.

במבט חטוף הם נראו דומים שלושה גברים חסונים לבושים בבגדי צה''ל. אבל מבט מעמיק יותר מגלה שעל הכתפיים שלהם היו דרגות שונות, ירון שישב ליד הנהג היה עם דרגות רב סרן, עודד שישב לציידו היה בדרגת סרן , ויובב שישב מאחורי היה בדרגת סגן.

הם לבשו מדי ב מלאים באבק וברור היה שהם יצאו עכשיו מפעילות מבצעית כל שהיא .

ירון שישב מאחורי ההגה היה בעל שיער קצוץ ועל פניו היו זיפי זקן בן מספר ימים כמו שני האחרים, באור הירח הבהיקו כוסות משקה בידיהם , הוא הרים את הכוס לעבר עודד, ואמר " אני ני מרים לחיים לחיים מפקד היחידה החדש שאמור להחליף אותי , וסגנו  "

פונה לאחור לעבר יובב .

" אני מודה לכם על כל מה שעברנו ביחד , בלעדיכם זה לא היה אותו הדבר ומצפה בקוצר רוח לשנה הבאה ששניכם תשחררו, וניפגש פה לקראת התוכנית שלנו לטיול משותף בעולם"

הם היו מפקדים היחידה מיוחדת  וסודית , כל מה שעברו ביחד גרם לקשר בניהם להיות חזק ועמוק יותר אפילו מכל קשר משפחתי, לא פעם מצאו את עצמם בסכנת חיים שרק ההיכרות המדהימה ועצם זה שסמכו אחד על השני בעיניים עצומות הציל, את חייהם.

היה ברור להם שהקשר לא יתנתק בסיום השירות אלה הם קשרו את חיים אחד לשני לנצח.

ההכנות למסע התקיימו בפגישות  בעת חופשות של עודד ויובב , ירון שהיה כבר משוחרר היה המוציא לפועל של התוכניות, הם השלימו אחד את השני , יובב היה איש מחשבים הוא היה זה שמסוגל לשבת שעות ולאתר מקומות מיוחדים בעולם שכדאי לבקר בהם, עודד היה איש הרוח שביניהם הוא דאג להקנות משמעויות מעניינות מההיסטוריה של כל מקום, ירון שהיה אחראי ניהול ותפעול היה מוציא לפועל את ההחלטות שלהם.

ההתרגשות הלכה וגברה בקרבם ככל שהתקרב מועד השיחרור של עודד ויובב, הם זכו  ליהנות  לשבת ביחד  כאשר ירון הגיע לחודש מילואים, ואז תכננו את השלב האחרון במסע, היה זה בעת לילה לאחר פעולה מבצעית מורכבת כשכל החיילים שלהם הלכו לישון והם ישבו סביב מדורה קטנה בשטח שותים קפה שומעים מוזיקה חרישית מהרדיו שבג'יפ, ואז התנגן השיר " האורות של פיראוס מזכירים את חיפה" .

הם הביטו אחד בשני ובלי מילים כמעט החליטו שזה יהיה המקום שממנו יחזרו ארצה.

ירון הביט אל האורות המשתקפים למולו, קשה היה לו להאמין שכבר עברה שנה מאז התחיל  הטיול והינה הוא עומד לקראת סיומו מול האורות של פיראוס, אוסף החוויות שעבר היו בדיוק כפי שהם חשבו בעת שתכננו , אפילו כל הדגשים שעודד אסף על כל מקום ומקום נחרטו בליבו. הוא שוב חייך לעצמו בשקט שהשתרר בעת סיומו של השיר. שלח את ידו הפנויה לעיתון שנראה ישן שהיה מונח על הדשבורד של הרכב לפני ההגה העיתון היה שם במשך כל הטיול , הוא היה בן שנה לחודש,.

ירון הביט בכותרת השחורה הגדולה, שני קצינים ביחידה מיוחדת נהרגו הפעולה מבצעית, מן העיתון נבטו תמונותיהם של עודד ויובב חבוקים מחייכים.