שירים

מזוודת הדרכים/ יעל כרמי גבאי

 

מזוודת הדרכים/ יעל כרמי גבאי ©

הוא לקח איתו צידה לדרך.

את כל  שאמרה, כשאהבה.
 

הוא הניח  את השתיקות,

שלפני,            שאחרי,

בין המתנות,

בין החיוכים, ביד רועדת.
 

הוא ארז את התפילות, שלא נשמעו,

מפאת כבודה של הקדושה.
 

הוא קיפל  את ריחן של הנשיקות,

שהיה מפוזר בחדר.
 

מרוב שתיקות, אהבות  ומתנות,

הוא שכח      לתת       נשיקה.

שכח לאמר :   א   ת    מיוחדת.

 
רק נעלים - יתומות  , נכלמות.

נשארו בחדר.

לא מצא להם  מקום במזוודת .

 
והיא  הייתה כל כך שותקת.
 
ואז.
      דפיקה     בדלת

כשפתחה   עדיין  קיוותה, 

הייתה             מחוייכת.

הוא שב.
 כל ישותו ניצבה על הסף

התנצל, הוציא שקית מרשרשת, ולא יסף

 
ארז את הנעלים,
שלא ישארו יתומות,

גם להן יש נשמה, מסכנות .

 
ושוב הלך.
 
רסיסי הנשיקות יצאו איתו,
מרשרשים , נשטפים 
 בריח  לא מפרגן
...  של נעלים.
*    *      *
כל הזכויות שמורות ליעל כרמי גבאי ©   ÿ

תגובות