פרחים גדלים לקטיפה

היה שם שדה, צבעוני ועזוב,

שמור, מסתורי, במקום לא נודע.

בקיץ יבש הוא, בחורף רטוב.

תכולת עלעליו, איש לא ידע.

כך היה, מחזה, הלום בעיניי,

ליטף את נפשי, הזועקת לקרב.

כותרת פרשה, תפארתה בידיי,

נוף של פריחה, במוחי אז נצרב.

פרח שלי,

בשדה צבעוני.

שערך מתנוסס, בערגת זרעך.

פרחים גדלים לקטיפה,

אך אני לך, אב,

לא אקטוף, לא אשלח,

את זיו עלומיך...

לשווא.

היה לי שדה, פרטי, בחלום,

ניצן מלבלב, ליטש קומתו.

נופף גבעוליו, כאומר לי, שלום,

כך פרח גדל לקטיפה, בעיתו.

כך דמעתי אל מול האומה:

"איך אשמור גבעולים, זקופים בעיתם,

ותיבול הכותרת אלי, באימה?"

רטטה היא אלי בדממה.

פרח שלי,

בשדה צבעוני.

שערך התנוסס, בערגת זרעך.

פרחים גדלים לקטיפה,

כך אני לך, חב,

לא אשכח, לא אשלח,

את זיו עלומיך...

לשווא.