כמו אבק

כמו אבק..........

כמו אבק נסורת כך היא האומללות.

היא חודרת לכל מקום בחיי. כל דבר מהווה בשבילה בעיה,

הכול גורם לה לבכות-

בית הספר, שיעורי הבית הבנות, הבנים. 

משרה היא באכזריותה הרבה את חוסר הבטחון שלה אליי. 

חוסר הבטחון כלפיי העתיד וחוסר הידיעה לגבי הווה. 

פחד הפחד - עם ה"א הפחד היווה ומהווה נדבך גדול בחיי, 

אבל הלוואי והייתי יכול לומר מה היא הבעייה מלכתחילה.

איינשטין אמר פעם: שאנשים כמונו המאמינים בפיזיקה יודעים שההבחנה בין עבר, הווה ועתיד אינה אלה אשליה עיקשת. ואכן אני חיה את חיי במערבולת כזאת, מערבולת לא ברורה שבה העבר, הווה והעתיד משתלבים בהרמוניה מתוקה של אשליות.

עומדת אני לצאת לדרך... להתחיל את הווידוי הגדול של חיי.........

אלוהים סלח לי כי אני עומד לחטוא בחטא השקר העצמי..........

אני עומדת לצאת לדרכי ומלאי גדול של אלכהול בדמי, מחפשת אני ותרה אחרי החומר החזק, אני זוכרת שכולם תמיד אמרו לי שהוא שם לידי, אבל כמו כולם הם רק עבדו עלי. אף אחד לא אמר לי עד כמה אני נראה מגוחך. די אני רוצה לחזור הבייתה, היכן שהדשא צומח לו ירוק יותר וגבוה. כה גבוה שהוא מסתיר את אותם יצורים קטנים אשר אוכלים אותו מהשורשים, לאט לאט הם מכלים אותו עד אשר יום אחד אתה מתעורר והדשא הירוק שהכרת כבר לא ירוק יותר אלה צהוב, ולאט לאט אתה רואה קרחות ענקיות של שממה בתוך הדשא הירוק שלו פעם קראתי בית. 

אני יוצאת מדעתי, אני יוצאת מתוך עצמי והכאב הוא לא חדל ולא פוסק.  מדעתי והכאב או 

הכאב נדמה היה לחולץ פקקים ענקי אשר את ליבי מפלח מגופי. לא יודע איך לומר זאת, חיי הם מערבולת של יצרים ותשוקה. תשוקה לבשר ותשוקה לדעת .

ואני

אני רק רציתי חיים.

אז הנה אני עומדת לצאת לדרך, דרך הווידוי הגדול... .