אימא ואבא שלו החליטו לקנות גור עבור רמי, אחיו הקטן. כל אחד מהם הלך לחנות בשביל זה, אבל שניהם לא הצליחו. עכשיו, זה היה תלוי במיקי — לבצע את משימה של קניית כלבלב לאחיו.
הוא החליט לא לדחות וללכת היום, לכן ביקש מרמי להיות מוכן תוך חמש דקות. ובינתיים, הוא טלפן לחברתו.
כעבור זמן מה, אבל עדיין באותו יום, מיקי אמר לה, שהוא צריך ללכת...
בערב, הוא הציץ בשעונו והבין שכל החנויות כבר סגורות, לכן הוא החליט ללכת לשם למחרת, ובינתיים, המשיך לשוחח עם חברתו.
ה"מחר" הגיע. מיקי בהחלט התכוון ללכת לקנות גור — הוא אפילו הרים את מכנסיו מהרצפה — כאשר טלפון מחברו קטע את הרצף הנדיר של הכוונות הטובות שלו. הוא הרי לא אשם — אף אחד לא מצפה שהוא ילך לקניות במקום להכין שיעורי הבית שלו.
כעבור שבועיים, הוא נזכר שהבטיח משהו להוריו. הוא הלך אל יומנו כדי להיזכר מה זה היה.
אבל לפני, שהוא מצאה את התשובה, הוא מצא את הטלפון של הבחורה, שאותה פגש באביב האחרון בצרפת. מיקי התקשר אליה, כמובן.
שלוש שעות אחרי כן, הוא הלך איתה לדיסקו. שם הם פגשו כמה חברים שלה, ויחד הם הלכו לביתו של אחד מהם. המסיבה נמשכה במקום החדש והשתתפו בה, חוץ מהחברה, גם הרבה בירה וסמים, אם כי בגיל של מיקי, זה היה עדיין אסור. כלומר היה אסור לשתות בירה — בקשר לסמים, הוא, למען האמת, לא היה בטוח.
פתאום מישהו דפק על הדלת. מיקי שמע מצידה השני לחשושים, ומהם הסיק שאלה היו שוטרים. יחד עם עוד כמה חברה צעירים, אשר חשבו שמפגש עם השוטרים לא בדיוק מתאים להם, הוא קפץ מבעד לחלון. זה לא היה גבוה, כך שאף אחד לא נפגע. הם רצו לרחוב צדדי, נכנסו למכונית, שעליה הצביע אחד מהם, ונסעו משם במהירות.
שעה וחצי מאוחר יותר, בעיר אחרת, נגמר להם דלק והכסף, והם הלכו לחפש מקום לינה. במלון קטן ומוזנח, אבל בשכונת משרדים, הסכימו שההם ילונו כולם בחדר אחד ואפילו יקבלו אוכל - כריכים, ותמורת זאת יעבדו במטבח ושרות חדרים כמה ימים.
***
כעבור שלושה חודשים, מיקי סיים לשלם עבור השהייה שלו ויצא לתחנת האוטובוס. בדרך הוא אמר שלום לרחובות העיר, שבזמן אחרון נהייתה לבית שלו.
האוטובוס שהיה צריך לצאת בכיוון עירו, היה מלא, אבל מיקי רצה כבר להגיע הביתה והסכים לנסוע בעמידה. לפתע, התפוצץ צמיג והאוטובוס המשיך לנסוע בזיגזג. מיקי נאחז בשתי ידיים במוט מתחת לגג והסתכל קדימה. הוא ראה איך אחד מהעצים הגדולים, שעברו במקרה ליד הכביש, "קפץ" קדימה ועצר את האוטובוס שאיבד את דרכו...
אחרי שעתיים של הליכה מיגעת, מיקי חזר לעיר ונכנס לישון לאותו מלון.
***
כעבור שלושה חודשים, הוא סיים לשלם עבור עצמו והחליט לחזור הביתה. בדרכו לתחנת האוטובוס, הוא פגש את הבחורה, שהכיר בזמנו באיטליה והם החליטו לנסוע לספרד. לחודש - זה מה שהם קבעו.
***
במיורקה מיקי עבד בתור בדרן בבית מלון גדול. כאן הוא לא שילם עבור שינה ואוכל. שילמו לו.
הבחורה, שאיתה הוא הגיע, לגמרי במקרה נכנסה בינתיים להריון. במקרה, כי זה קרה למרות שמיקי השתמש באמצעי מניעה. פשוט ...
... בדיוק באותו יום שהעובד הסיני הכין משלוח לספרד, נכנס כלב רחוב לתוך המפעל והתחיל להתרוצץ. הוא הריח ארוחת בוקר של הסיני, שהייתה ליד המשלוח וקפץ לתפוסה. רק שיחד עם הארוחה, הוא לקח גם את חבילת האמצעים, שהיה להם ריח מגרה. הסיני התרגז על אבדן הזה הרבה יותר מאיבוד ארוחת הבוקר, ולכן רץ אחרי הכלב והוציא בכוח מפיו את החבילות נייר החשובות. הוא אומנם ראה חרירים קטנים בעטיפות משיני הכלב, אבל לא רצה לאבד את חצי הסנט, שהיו מורידים לו עקב אבדן החבילות, לכן שטף אותן, ייבש והחזיר למשלוח...
מיקי החליט להיות גבר, ואמר לה שיהיה נחמד שהם יתחתנו ושהוא יהיה אבא. זה היה כל כך רומנטי — הוא אמר לה את זה, כשהם היו בדיסקו ובדיוק ניגנו שם שיר איטלקי משנות החמישים - שהיא לא חשבה על זה הרבה זמן והסכימה כמעט מיד. למעשה, היא הסכימה למחרת, אחרי שביררה באינטרנט הכל על משפחתו ועל המפעל האופניים הקטן שלהם.
***
שנתיים אחרי זה, הוא החליט לחזור הביתה לראות את ההורים שלו ולהראות להם את המשפחה החדשה שלו.
הדבר השני אחרי ה"שלום מיקי" שרמי, אחיו הקטן, אמר לו, היה שמיקי הבטיח לו ללכת לקנות גור. האח הגדול השאיר את אשתו והילד בבית, לקח מונית ויחד עם רמי הגיע לחנות. אחיו רץ פנימה. מיקי הלך אחריו. בחנות הוא ראה אי-סדר נוראי ושאל אחד האנשים לפשר המצב המוזר הזה. האיש עצר עם כלוב תוכי בידו הימנית ואמר:
"אנחנו עוברים למקום החדש. הגעתם בזמן קצת לא מתאים. תבואו בעוד יומיים לחנותנו החדשה." והוא הוציא מכיסו השמאלית כרטיס ביקור ונתן אותו למיקי. כעבור דקה, ממעמקי החנות יצא גם רמי עם פנים נפולות וניסה להגיד משהו, אבל אחיו הגדול רק אמר: "אני כבר יודע, מצטער."
מיקי החליט, שהוא עשה את כל מה שאפשר בכדי לקיים את הבטחתו, אפילו בא מספרד עם משפחתו הטרייה. לכן, עם מצפון נקי, הוא חזר הביתה.
שמישהו אחר יקנה גור לאחיו.
