סיפורי אהבה ונשואין של פעם

סיפורי אהבה  ונשואין של פעם

נשואיו הכפולים של פיליף מושל מחוז HESSEN:

גרוף פיליף מהסן מאס באשתו, למרות היותה אישה נאה ומבית טוב. היא גם ילדה לו שמונה צאצאים.

אהבה חדשה שחקה את הישנה, גבירה צעירה בחצר צדה את עיניו. SALE MARGARETA

ההיסטוריה כיבדה את הגרוף בשם "בעל נפש אצילית" כפי הנראה הוא היה כזה כי הוא לא רצה לגרש את האשה השחוקה, הוא חיפש מוצא יותר מכובד. לקחת אישה שניה.

חוקי הכנסיה של אותם הימים לא התירו ביגמיה (ריבוי נשים) לכן הייתה לו בעיה רצינית.

הוא פנה לראש הכנסיה של ויטנברג ונימוקו איתו:

הוא איש בעל טמפרמנט ובעל דם חם. ליד אשתו איננו מוצא יותר את היכולת למלא את סיפוק יצריו דבר שפוגע קשה בבריאותו.

ראשי הכנסיה היו בבעיה קשה, להכריז על ביגמיה היה בלתי אפשרי,

מצד שני להכנס לסכסוך עם השליט כל יכול בעל ההשפעה,  מסוכן. הוא היה תומך מסור של הכנסיה הפרוטסטנטית.

לכן התשובה שניתנה הייתה בעלת משמעות כפולה. לחיות חיי נשואין עם שתי נשים זה בלתי נסבל, אבל ידוע כי מקובל בחצרות האצילים ריבוי הפילגשות, אין בזה שום דבר יוצא דופן. לכן יחסים מבוססים על נשואים חוקיים עדיף. הרשות ניתנה בנמוק כי ספרי הקודש אינם אוסרים ריבוי נשים במפורש. גם לפי חוקי משה העתיקים אין איסור על נשואים שניים.

על פי נימוקים אלה ומעל משורת הדין רק במקרה אחד ויחיד אושרו הנשואים.

ברביעי למרץ 1540 נשא הגרף פיליף את סאל מרגרטה לאישה.

בתנאי הנשואין נרשמו הדברים הבאים:

גרוף פיליף מצהיר בזה שהוא נושא לאישה את סאל מרגרטה למרות העובדה שאישתו הראשונה עדיין בין החיים.

לא יעלה על דעת כי הוא עושה זאת מתוך זילזול בקדושת הנשואין או בחוקי הכנסיה הסיבה היחידה למעשיו כרוכה במצב  בריאותו, והתחייבותו המוסרית.

הוד מעלתו הביא את משאלותיו לפני אנשי הכנסיה הבכירים ביותר והדבר נעשה על פי אישורם והסכמתם. מנימוקים אלה הוד מעלתה קריסטינה אשת חיקו הראשונה ברוב חוכמתה וכבודה נתנה את הסכמתה לנשואים אלה. על כך היא באה על החתום במו ידיה.

הודות לנדיבות ליבה נפשו ובריאותו של אדונה ישמר לתמיד.

הסכנה על בריאותו של גרוף פיליף הלכה ונעלמה, וכהוכחה לכך מרגרטה הביאה לעולם שבעה בנים ובת אחת.

כמובן שהדבר לא הפך לתקדים, והכנסיה המשיכה לשמור על טהרת הנשואים לאישה אחת בלבד.

נשואיו הכפולים של גרוף Gleichen

בדיונים על נשואיו של גרוף פיליף עלה גם מעמדו של נסיך אחר, הגרוף גליכן.

גרוף גליכן נפל בשבי באחד ממסעות הצלב, אבל בתו של הסולטן התאהבה בו ושחררה אותו מכלאו וחזרה איתו לגרמניה.

היה זה בשנת 1227 כאשר מסע של צלבנים יצא למלחמה ברשותו של קיסר   FRIGYES  השני ובחילותיו ניצב גם גרוף גליכן.

בשבי חייבו אותו לעבוד עבודת פרך וטפלו בו ביד קשה ואכזרית. הודות לחסדי שמיים הוא מצא חן בעיניה של בת הסולטן. תוך כדי נהול שיחה ביניהם הציעה את עצמה להיות לו לאישה, במיוחד כאשר גילה לה את מרום תוארו. הייתה רק בעיה קטנה

הוא כבר היה נשואי. בנוסף הנו נוצרי אדוק וחוקי הכנסיה לא מאפשרים לשאת אישה פגנית. הנערה אמרה שהיא תמיר את דתה ותקבל על עצמה את הדת הנוצרית, במקרה כזה ינתן אישור לנשואיהם.

כפי שמוזכר שניהם הצליחו לברוח ממחנות השבויים ולהגיע לרומא. כאן קיבלו את ברכת האפיפיור. לאחר מכן נסעו לעיר מגוריו של הנסיך. שם המתינה לו בת זוגו הנאמנה. הוא סיפר לה את הקורות אותו ועל טוב ליבה ואצילותה של בת הסולטן שהצילה את חייו. הוא הוסיף וסיפר שהיא קבלה על עצמה את הנצרות ואת ברכת

האפיפיור. הנשואין נערכו ברוב פאר  והדר ושתי הנשים חיו בידידות ואושר כל חייהן.

הם חיו באושר ובעושר שלושתם כל חייהם עד מותם ונקברו בקבר משותף.

בדום של העיר ארפורט ניצבת מצבתם.

הסיפור הזה שימש נושא לאחד ממחזותיו של GOETHE (stella) עם שינויים מסויימים בגלל התנגדות הכנסיה. יש הטוענים שכל המעשה אינו אלא אגדה.

יש לציין כי הכנסיה ראתה בחומרה רבה נשואי ביגמיה והיו ארצות בהם העונש היה מיתה.

יוצא דופן אחד (אולי מיני רבים) הוא בהחלטת "האספה של נוירברג".

בתום מלחמת 30 השנים אוכלוסיית אירופה קטנה בממדים עצומים. הרעב, המגפות והמלחמה עצמה גרמה לאבדות גדולות בנפש.

כל הגברים הצעירים וגם בוגרים יותר מתו במלחמה.

האספה הכללית של אזור פרנק שהתקיימה ב14 לפברואר 1650 בנוירברג החליטה:

לאחר לבטים קשים הננו פונים לכל אזרחינו הנאמנים בדברים אלה:

מצבו של השלטון המקודש ברומא רע מאוד בגלל האבדות הכבדות במלחמה. יש הכרח לדאוג ליצירת דור חדש של גיבורים שיהיה ביכולתם להלחם באויב האכזר, במיוחד האויב הקבוע מאז דורי דורות. (הטורקים)

הננו מחליטים בזה: לתקופה הקרובה של עשר שנים:

אולי גם לנו צריך להתיר שתי נשים. ודאי יהיו כאלה שיגידו שגם עם אחת קשה להם להסתדר.