בעיית זיכרון קלה.

"אז מה הדבר האחרון שאתה זוכר? "

הדבר האחרון שאני זוכר זה שהייתי בן 7
אני ואמא נסענו לבית ספר אחרי שהיא רבה עם אבא בטלפון
היא הייתה נורא עצבנית.
אני ישבתי במושב האחורי ולא הייתי חגור וזה לא היה כלכך אכפת לה
היא לא הפסיקה לצעוק ולקלל "בן זונה האבא הזה שלך! תאמין לי! בן זונה מניאק!"
אני רק ישבתי ואחזתי חזק במושב כי היא נסעה נורא מהר.
לפתע שמעתי בום נורא חזק והכל נהיה חשוך..

"ומאז אתה לא זוכר שום דבר? "

כן.


"אז כל יום שאתה פוקח את העיניים אתה בטוח שאתה אחרי המקרה של תאונת דרכים הזאת!? "

כן.

"זה לא מצמרר? "

תאמת לא כלכך. זה לא משהו שאפשר להתרגל אליו כי גם ככה מחר אני לא יזכור אותך
או את השיחה הזאת שדברנו עכשיו.
יש לי הקלטות שכל בוקר מזכירות לי מחדש מי אני ומה אני.
כי את יודעת..
 להתעורר פתאום בלי רגליים ולראות שיש לי שערות על הידיים ושיש לי זקן זה יכול לשגע בן אדם

"שמע אתה צודק..
 אבל בכל זאת לא נראה לי שאני יכולה לעזור לך.  "

למה אבל?

"כי בכל זאת לנוכח הנסיבות לא נוכל להתאים אותך למקום הזה.
בכל זאת,אתה בא לפה לראיון עבודה ואומר לי שאתה רוצה להיות מדריך כושר..
ומספר לי את כל סיפור חייך המצמרר ושאתה לא זוכר כלום מאז אותה תאונה מצמררת
ובכלל אין לך רגליים אז כבר המקום הזה לא מתאים לך. "


אהה.. אז זה העניין בגלל שאין לי רגליים...
וגם בגלל שיש לי איזו בעיית זיכרון קלה אני לא יכול לעבוד במכון כושר המכוער הזה שלך?!
זאת חוצפה של ממש!

"טוב נו... "

מה טוב?!

"לא בגלל זה אני לא יכולה להעסיק אותך "

אז?!

"זה בגלל שאתה שחור. "