זיכרון

הוא מסדר את הבגדים במזוודה

לא מציץ בשעון

לא עוקב אחרי הדקות הנעלמות

עם הסיגריה בפה

הוא סוגר את השעון על היד

לובש את המעיל

בלי להביט במראה

המונית עוד רגע תגיע

הוא לא בודק

כמה זמן זה הרגע הזה

בזיכרון אחר, הוא עכשיו ילד קטן

משוטט בין החדרים של הבית

מתחבא מתחת למיטה

בזיכרון מאוחר יותר

הוא רואה אותה עוזבת

ילד בכל יד,

היא לא ראתה, איך הוא בהה בחלל

בלי למקד את המבט שלו בשום דבר

עכשיו הוא יוצא מהחדר

לא מביט על שום דבר

פותח את דלת הבית וטורק בכוונה

בצעדים קטנים, עם מזוודה אחת

לעיתים עולים בו משפטים מהיומנים שלה

משפט אחרי משפט ודינו נחרץ

הוא גילה שהיא מישהי אחרת

שהחלום שלהם התפספס

ועכשיו היא בוחרת

לאבד אותו

הוא נכנס למונית, לא אומר מילה

הנהג לא מחכה ומתחיל בנסיעה

ברדיו מנגנים שיר אחד על שום דבר

הוא לא מקשיב, רק בוהה מהחלון

חלפו כל כך הרבה שנים

הוא עדיין לא מצליח, למקד את עצמו בנקודה אחת

בקצה של הכביש, קצת אחרי היציאה מהעיר

הוא מבקש מהנהג לעצור, מסעדה של תחנת דלק

הוא משלם ויוצא, בלי לומר מילה

הוא לא בחר לעצמו את הדרך

כמו אז בזיכרון המוקדם

הוא רק נע בין חדרים, מתחבא מתחת למיטה

הוא נכנס למסעדה ומבקש משקה קל

עוד מעט, יאלץ לחזור אל הכביש

לעצור מונית שתיקח אותו מכאן

בינתיים יכול לא לחשוב, יכול להירגע

עכשיו הוא לוקח לעצמו את הזמן

בזיכרון מאוחר, הוא ישב במרפסת אחרי שהיא הלכה

לא רץ אחריה, לא בחר לעצמו צד

רק קרא בעיתון את החדשות של אתמול

אחר כך נכנס הביתה, והלך לישון