המדבר

ובראשי עדיין רצה אותה תמונה

שנינו יושבים ברכב נוסע

סביבנו מתפרש לו המדבר

כמו מבקש להשתחרר מאיתנו עד אין קץ

ואנחנו מוציאים ידיים מהחלון

הרוח מכה בהן ברכות

לרגע אנחנו חושבים

שנצליח להתרומם ולעוף

לנצח אנחנו מבינים

שאנחנו לא נעלם בקלות

והנה את עכשיו

סיפור רחוק

מילים שאני משרטט על נייר לבן מקומט

ובראשי התמונה נצבעת בצבעים חיים

כמו היינו שם בכל רגע

אבל פתאום הכל משתחרר

אני זוכר עצירה באמצע הדרך

ואת שנינו יורדים מהרכב

מחפשים את הסוף של המדבר

להגיע אליו

בכל פעם רצינו להרגיש את זה

את הקשבת כשסיפרתי לך

סיפורים על אנשים שכמותנו

אני צחקתי שסיפרת לי

על החלומות שלך

לנצח חשבנו שלעולם לא ניעלם

והנה עכשיו

אני מקשיב לקולות שלך מתוך זיכרון עמום

תוהה אם הוא השתנה

או אולי שנינו נשארנו באותו מקום בלי להרגיש

הנסיעה נמשכה שעות

הנהג לא דיבר

יכולנו לראות את המדבר שוקע עם השמש

היו שם בתים במרחב, רצינו להיכנס אל אחד מהם

תביטי עלינו, אמרתי לך ברגע של צער

אנחנו אף פעם לא נהיה כמוהם

אנחנו תמיד נהיה אחרים

את הבטת בי ואולי כבר ידעת

יום אחד תהיי סיפור רחוק

שאני אנסה להיזכר

אם הוא באמת התרחש

אבל התמונה היחידה שעולה בראשי

שני ילדים, מוציאים ידיים מהחלון של רכב נוסע

והרוח מכה את הידיים ברכות

הם מדמיינים שהם עפים

אבל לנצח הם יישארו במקום

לנצח הם יישארו קשורים