שירים

מונולוג 2

לך, המתמיד בשתיקות

ומחולל בי צמא

כבצורת עיקשת.

למרות,

שגשם יורד כאן היום מבוקר עד ליל עד בוקר כולל,

אתה לא חוצה קו, לא משלח אותות, לא מופתים.

לי הרחוקה שנות אור, בארץ נטולת שמש

מעלי עננים בשחור קולפים ציפיות.

 

אני שומעת פסיעות עבר בשבילים

בהם הידקנו סוד עפר לנצח,

מטביעים צעדים בשלוליות

ששיקפו בנו בְּשוֹרָה.

היום שמש צהובה לא פקדה

אין מועד, אין ושמחה

אין  גישה לארץ מובטחת

נותרה אשליית בחירה

מתאדה בכיסופי רִיק.

 

תגובות