שירים

ללא תשובה

כל כך קשה לי עם שאלות שאין עליהן תשובה נחרצת. כל כך קשה ליהיות ילד אבוד, בדור האבוד שלנו, בעולם מלא שאלות חסרות תשובה, ובתשובות שאין לנו צורך בהן
האם כל סודות החיים צפונים כבר בתוכנו
האם המסלול בו נבחר כל שניה כבר עוצב על ידנו באלפי רסיסי מחשבה נודדים
האם רק ברגע שבין שפיות לאבדון, בין הכרה וערפול הדעת
האם רק אז כל שכבר נחרץ, על גבי תת המודע שלנו, צף ועולה כפתיתים של מלמול
ננסה להכין את אהובינו לעתיד לבוא
מה שלהם ישמע כמלל סתום, יתכן ויהיה הדף הבא בחיינו
הרגע הבא..השניה הקרבה
אם הייתי מאמינה מבפנים שאני מחוברת לזה באמת
אם לא הייתי מאלו שמחכים לתשובות
הייתי פוצחת בשיר מהלב שלי, כבר יש בי את כל התשובות...ספונות בתוכי
האם זה לא קצת נרקסיסטי להעיד על עצמי
שאני יודעת עוד לפני שאתם מרגישים, ושאני שונאת אנשים שעוורים לרמזים
שעכשיו אני בוכה, כי אני יודעת איך הולכים להתנהל חיים שלמים שעוד לא החלו
ולפעמים אני צוחקת, כי זה לא יכול להיות
ולפעמים נטעת בי אמונה שיש בכוחו של אדם גורלו לשנות
וזו רק עוד שאלה שאני שונאת
גם כי יש בה פחד משתק
וגם כי אין לה תשובה נחרצת
אז בנתיים זה רק עצב.. ולפעמים שימחה

תגובות